|
||||
|
||||
חלק מהתגובה לא הבנתי. הקבוצה המנצחת היא הקבוצה שיוצרת את התוכנה המנצחת. בתחום pattern recognition אתה יכול למדוד אחוזי הצלחה מול קורפוס של נתונים. או אולי התמודדות ישירה בין התוכנות כמו שקורה בשחמט ממוחשב. אפשר גם למדוד כמות. אתה יכול לדרוש לתכנת סיפריה גדולה מאוד ולבדוק איזה אחוז מהעבודה השלים כל צוות. |
|
||||
|
||||
הבעיה שלי היא בכך היא שבמקרה שלנו (וכן במקרה של בונוסים לבכירים) לא מדובר על פרס חד־פעמי. מדובר על קביצת אנשים שצריכה להמשיך לעבוד ביחד. האם אתה מוכן לעבוד בסביבה כזו תחרותית? סביבה שבה אתה מתחרה נגד כל עמיתיך? סתם דוגמאות ליכולת של מרצה להשפיע בצורה לא הוגנת על הדרוג: 1. ללמד באותו הקורס עם מרצה גרוע. בקורסים גדולים יש במקרים רבים יותר ממרצה אחד. ברגע שאתה יכול להשוות את המרצה למרצה גרוע יותר באותו הסמסטר, יתרונותיו היחסיים של המרצה המוצלח מודגשים. 2. ללמד רק קורסים קטנים. בקורסים מתקדמים וקטנים יותר קבוצת הלימוד יותר קטנה ולכן יותר פשוט ללמד. 3. לחבל במתחרים בסמסטר הבא. עם פרופ' אגוזי מלמד קורס שהוא דרישת קדם לקורס של פרופ' תפוחי, והוא יודע שפרופ' תפוחי יכול לאיים בסמסטר הבא על סיכוייו לקבל בונוס, הוא יכול להתרשל בלימוד החומר לקראת סוף הסמסטר. אגוזי יאלץ לבזבז זמן רב יותר על השלמת פערים בסמסטר הבא. נראה לי שהאסטרטגיה העדיפה למרצים המוצלחים בכל סמסטר היא להמנע מתחרות ולחלק את הפרס ביניהם. |
|
||||
|
||||
יש סתירה בין עבודת צוות ובין תחרות ביו אנשי הצוות. באופן כללי אני לא בטוח שלמרצים חסרה מוטיביציה. יתכן מאוד שחסרים להם (לחלק מהם לפחות) כלים וכישורים להיות מרצים טובים. אין טעם לתמרץ אנשים אם יכולתם להשפיע על התפוקה שלהם מוגבלת. כדאי היה להשקיע משאבים במבנה אירגוני שכל מטרתו שיפור תהליך ההוראה. אני בכלל לא בטוח שטכנולוגית הוראה הפרונטלית בקורסים הגדולים היא הטובה ביותר. למעשה אני מתקשה לחשוב על שיטה גרועה יותר. אפילו אם מסכימים על שיטת ההוראה הפרונטלית, האם לא רצוי להעסיק מספר גדול יותר של מורים מקצועיים? האם הטלת מתרגלים לא מנוסים, ללא כל הכשרה או סיוע בהפקת מערכי שיעור היא הדרך הטובה ביותר? הדרך לשפר את רמת ההוראה ואת השגי הסטודנטים, היא ע"י הקמת מכללות במסגרת האונברסיטאות. קורסים שמרצים נותנים כדי להציג את תחום העניין שלהם, ולגייס סטודנטים למחקר צריכים להשאר במתקונתם הנוכחית. רוב הקורסים צריכים ויכולים לעבור סטנדרטיזציה של הסיליבוס, והמכללות צריכות להתחרות על הציונים שמשיגים הסטודנטים שלהן בקורסים אלה. למכללות יהיו תקציבים עצמאיים, והן תוכלנה לשכור מורים ולפתח שיטות הוראה וחומרי עזר לפי שיקול דעתן. |
|
||||
|
||||
יש כבר מכללות עצמאיות בארץ. הן לא משיגות תוצאות טובות יותר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |