בתשובה ליובל נוב, 16/06/10 14:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אפשר להוסיף על דבריך בסעיפים ג' ו-ד'. חלק מהבעיה בכך שהסטודנטים הם אלה שבוחרים את המרצים המצטיינים, היא שלסטודנטים אין את הראייה הרחבה של התחום ושל אופי הלימודים כמו שיש למרצים. אני יודע מניסיוני שפעמים רבות אני מבין רק ברטרוספקטיבה את ההתעקשות של מרצים ללמד חומר מסוים או על צורת לימוד מסוימת. בזמן אמת ההתעקשות הזאת נראית כקפריזה או לפחות כהעדפה אישית של המרצה (או של כותב המאמר, אם עוסקים בקריאה). ההתנסות שלי נראית לי כמאפיין כללי של לימודים שמטרתם חינוך אינטלקטואלי ולא רק העברת חומר. מצד אחד, המרצה צריך ללמד חומר שהוא באופן מסורתי חלק מהמקצוע. זהו חינוך שמבוסס על קבלת סמכות מצד הסטודנט. מצד שני, המרצה צריך לחנך את הסטודנטים להטלת ספק, חשיבה עצמאית וביקורתיות. הקונפליקט כאן הוא בסיסי. מבנה המערכת האוניברסיטאית הוא כזה ש''משחררת את החבל'' באופן הדרגתי ככל שהלימודים מתקדמים. אבל זה תהליך שסטודנט, ממקומו, לא יכול להעריך נכונה, ושתלוי יותר באישיות המרצה מאשר ברצונותיו לזכות בפרס כזה או אחר. (אפשר להגיד לי שהטכניון לא עוסק בחינוך אינטלקטואלי אלא בסוג של הכשרה מקצועית. אין לי מושג). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''המרצה צריך ללמד חומר שהוא באופן מסורתי חלק מהמקצוע. זהו חינוך שמבוסס על קבלת סמכות מצד הסטודנט...'' לאו דווקא. סטודנט שמקבל חינוך לחשיבה עצמאית וכיו''ב יכול להפעיל אותה על כל חומר נלמד, מתוך ידיעה שקודם כל עליו לדעת חומר זה ורק אחר כך להטיל בו ספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה לא עובד בדיוק ככה. תמיד אפשר להטיל ספק ותמיד אפשר לבקר, אבל ביקורת אקדמית היא עניין אחר. ראשית, ביקורת כזאת מחייבת היכרות עם הרקע הרחב של החומר, שמאפשרת להבין ולבחון את הנחות היסוד של החומר הנלמד ומהם ההקשרים שלו לנושאים אחרים. לוקח זמן ולימוד כדי להכיר את הרקע כך שהביקורת תהיה בעלת ערך מעבר לניפנופי ידיים. שנית, ביקורת אקדמית מחייבת הטמעה של הפרדיגמה שבתוכה עובדים. ההטמעה הזאת נוצרת בתהליך של סוציאליזציה אקדמית, שמחייבת לרוב השעיה מסויימת של השיפוט לטובת הזדהות עם הסמכות המוסדית או המדעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לפסקה השניה שלך - המילה ''הטמעה'' נראית לי קיצונית מדי. ברור שחייבים להבין את הפרדיגמה אבל לא חייבים ל''הטמיע'' אותה, אחרת כל פעם שמתחלפת פרדיגמה הייתה מתחלפת גם האקדמיה. בסופו של דבר גם מי שנצמד לפרדיגמה ישנה ומי שמקדם פרדיגמה חדשה עובדים באותו מקום ועברו את אותה סוציאליזציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפשתי מילה שתעסוק ב''ידע מובלע'' ולא בכזה שניתן ללמד אותו באופן רגיל. במענה ישיר להשגות שלך, אולי תיארתי את זה באופן קיצוני מדי, אבל אני לא בטוח שאני מסכים עם האופן שאתה מתאר זאת. אני תוהה עד כמה פרופסור לפיזיקה שהיה בן שישים בזמן מהפכת תורת היחסות אכן היה יכול לשנות פרדיגמה. בטוח שהסוציאליזציה לפיזיקה לפני ואחרי המהפכות הגדולות במאה הקודמת היא שונה בצורה בסיסית. כנ''ל בפילוסופיה, אני לא בטוח שאפשר לתאר את הסוציאליזציה לקונטיננטלית ולאנליטית כדומה, או שבאמנות אפשר לחשוב על חשיבה סטרקטוראליסטית ופוסט כאותה האקדמיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אם יש מדענים שפעלו בעיקר במאה ה 19 וכתבו זכרונות אחרי שהרעיונות של הקוונטים והיחסות תפסו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בביולוגיה, לאחר פרסום מוצא המינים, זה קרה. תוך שנים ספורות לא נותרו התנגדויות רציניות באקדמיה. (כלומר, לא התנגדויות מכיוון מדעי החיים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו ודאי, הרי אמרתי שעל הסטודנט לדעת את החומר בטרם שהוא מבקר אותו. ושנית, אם ההטמעה של הפרדיגמה שבתוכה עובדים היא חזקה מדי, הביקורת היא בלתי אפשרית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |