 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אין שאלה שיש מקום לשיפור באיכות ההוראה בטכניון (ומן הסתם גם בכל האוניבסיטאות האחרות בארץ), אבל אני לא משוכנע שפרס מהסוג המתואר ישפר את המצב. הבעיה האמיתית של הסטודנטים היא עם - נאמר - הרבע התחתון של המרצים, מבחינת ביצועי ההוראה שלהם. להערכתי, חברי אותו רבע או שלא ינסו בכלל לשפר את ביצועיהם כדי להימנות על הבודדים שיזכו בפרס, או שינסו, יבינו תוך סמסטר או שניים שאין להם הרבה סיכוי, ויחזרו לסורם. כל זה בלי לדבר על הדם הרע ששכר עידוד עלול להכניס למסגרת האקדמית. ב. תמריץ אפקטיבי הרבה יותר לשיפור ההוראה יהיה להגדיל את המשקל שניתן לביצועי ההוראה בעת קבלת החלטות על קידום מקצועי (מתן קביעות, עליה בדרגה אקדמית). המשקל הנוכחי קרוב מאד לאפס. האם ראוי להגדיל את המשקל? אני לא בטוח. ג. לפי הכתוב, הסטודנטים יהיו אלה שיבחרו את המרצים המצטיינים, ולסטודנטים הרבה פעמים יותר חשוב לקבל ציונים גבוהים במינימום מאמץ מאשר באמת ללמוד ולהבין חומר חדש. במחלקות מסויימות בחלק מהאוניברסיטאות המובילות בארה"ב, ששמות דגש מיוחד על איכות ההוראה, התפתח מצב בעייתי של מרצים שמנמיכים את הדרישות האקדמיות כדי לזכות במשובים טובים. ד. פעם קראתי ראיון עם דוד צילג (מרצה מצטיין סדרתי בטכניון שהפך לאגדה, ושכנראה הולך להגדיל משמעותית את ההכנסה שלו בשנים הקרובות), שבו הוא סיפר שכסטודנט, אחד הקורסים שהוא למד מהם הכי הרבה היה קורס עם מרצה נוראי, שבגללו הוא (צילג) נאלץ להתעמק בספרים ולחשוב באופן עצמאי. מה זה בעצם מרצה טוב? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אפשר להוסיף על דבריך בסעיפים ג' ו-ד'. חלק מהבעיה בכך שהסטודנטים הם אלה שבוחרים את המרצים המצטיינים, היא שלסטודנטים אין את הראייה הרחבה של התחום ושל אופי הלימודים כמו שיש למרצים. אני יודע מניסיוני שפעמים רבות אני מבין רק ברטרוספקטיבה את ההתעקשות של מרצים ללמד חומר מסוים או על צורת לימוד מסוימת. בזמן אמת ההתעקשות הזאת נראית כקפריזה או לפחות כהעדפה אישית של המרצה (או של כותב המאמר, אם עוסקים בקריאה). ההתנסות שלי נראית לי כמאפיין כללי של לימודים שמטרתם חינוך אינטלקטואלי ולא רק העברת חומר. מצד אחד, המרצה צריך ללמד חומר שהוא באופן מסורתי חלק מהמקצוע. זהו חינוך שמבוסס על קבלת סמכות מצד הסטודנט. מצד שני, המרצה צריך לחנך את הסטודנטים להטלת ספק, חשיבה עצמאית וביקורתיות. הקונפליקט כאן הוא בסיסי. מבנה המערכת האוניברסיטאית הוא כזה ש''משחררת את החבל'' באופן הדרגתי ככל שהלימודים מתקדמים. אבל זה תהליך שסטודנט, ממקומו, לא יכול להעריך נכונה, ושתלוי יותר באישיות המרצה מאשר ברצונותיו לזכות בפרס כזה או אחר. (אפשר להגיד לי שהטכניון לא עוסק בחינוך אינטלקטואלי אלא בסוג של הכשרה מקצועית. אין לי מושג). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''המרצה צריך ללמד חומר שהוא באופן מסורתי חלק מהמקצוע. זהו חינוך שמבוסס על קבלת סמכות מצד הסטודנט...'' לאו דווקא. סטודנט שמקבל חינוך לחשיבה עצמאית וכיו''ב יכול להפעיל אותה על כל חומר נלמד, מתוך ידיעה שקודם כל עליו לדעת חומר זה ורק אחר כך להטיל בו ספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה לא עובד בדיוק ככה. תמיד אפשר להטיל ספק ותמיד אפשר לבקר, אבל ביקורת אקדמית היא עניין אחר. ראשית, ביקורת כזאת מחייבת היכרות עם הרקע הרחב של החומר, שמאפשרת להבין ולבחון את הנחות היסוד של החומר הנלמד ומהם ההקשרים שלו לנושאים אחרים. לוקח זמן ולימוד כדי להכיר את הרקע כך שהביקורת תהיה בעלת ערך מעבר לניפנופי ידיים. שנית, ביקורת אקדמית מחייבת הטמעה של הפרדיגמה שבתוכה עובדים. ההטמעה הזאת נוצרת בתהליך של סוציאליזציה אקדמית, שמחייבת לרוב השעיה מסויימת של השיפוט לטובת הזדהות עם הסמכות המוסדית או המדעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לפסקה השניה שלך - המילה ''הטמעה'' נראית לי קיצונית מדי. ברור שחייבים להבין את הפרדיגמה אבל לא חייבים ל''הטמיע'' אותה, אחרת כל פעם שמתחלפת פרדיגמה הייתה מתחלפת גם האקדמיה. בסופו של דבר גם מי שנצמד לפרדיגמה ישנה ומי שמקדם פרדיגמה חדשה עובדים באותו מקום ועברו את אותה סוציאליזציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפשתי מילה שתעסוק ב''ידע מובלע'' ולא בכזה שניתן ללמד אותו באופן רגיל. במענה ישיר להשגות שלך, אולי תיארתי את זה באופן קיצוני מדי, אבל אני לא בטוח שאני מסכים עם האופן שאתה מתאר זאת. אני תוהה עד כמה פרופסור לפיזיקה שהיה בן שישים בזמן מהפכת תורת היחסות אכן היה יכול לשנות פרדיגמה. בטוח שהסוציאליזציה לפיזיקה לפני ואחרי המהפכות הגדולות במאה הקודמת היא שונה בצורה בסיסית. כנ''ל בפילוסופיה, אני לא בטוח שאפשר לתאר את הסוציאליזציה לקונטיננטלית ולאנליטית כדומה, או שבאמנות אפשר לחשוב על חשיבה סטרקטוראליסטית ופוסט כאותה האקדמיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אם יש מדענים שפעלו בעיקר במאה ה 19 וכתבו זכרונות אחרי שהרעיונות של הקוונטים והיחסות תפסו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בביולוגיה, לאחר פרסום מוצא המינים, זה קרה. תוך שנים ספורות לא נותרו התנגדויות רציניות באקדמיה. (כלומר, לא התנגדויות מכיוון מדעי החיים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו ודאי, הרי אמרתי שעל הסטודנט לדעת את החומר בטרם שהוא מבקר אותו. ושנית, אם ההטמעה של הפרדיגמה שבתוכה עובדים היא חזקה מדי, הביקורת היא בלתי אפשרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי פעם שבבדיקה של ציוני התלמידים הסתבר שעל אף העובדה שצילג נחשב בעיניהם למרצה מצטיין, הציונים של אלה שלמדו אצלו לא עלו על של אלה שלמדו אותם קורסים אצל מרצה אחר. אם זה המצב אז מרצה מצטיין משפיע לטובה על חווית הלמידה אבל לא על איכותה - ואם כך הוא אז אני מבין את הנהלת הטכניון שלא טרחה להשקיע ברמת ההוראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת איך זה בטכניון ובתארים הריאלים, אבל אצלנו אצל כל מרצה היה מבחן אחר. כלומר, אצל שני מרצים שונים לדיני קניין (נניח) היו שני מבחנים שונים, והציונים נורמלו אצל כל אחד מהם בנפרד (כך שהממוצע, תיאורטית, אצל מרצים שונים צריך להיות דומה בלי קשר לרמת הלימוד או לרמת הסטודנטים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטכניון יכולים שני מרצים ללמד במקביל קורס (כך שהסטודנטים יכולים לבחור את השעות המתאימות להם יותר) ולכתוב יחד את המבחן. אין רישום נוכחות, כך שבפועל סטודנטים יכולים להרשם למרצה אחד ולשמוע דווקא את השני (ורבים עושים זאת כאשר הקבוצה של המרצה הפופולרי מתמלאת), אבל כיוון שהסטודנטים צריכים לבנות את המערכת על פי השעות אליהן הם רשומים (וגם כיוון שהאולמות בכל זאת מוקצים לפי הגודל הרשמי של הקבוצות, כך שלא כולם יכולים ללכת אל הפופולרי) יש מתאם בין הרישום למרצים לבין הלימוד בפועל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, החומר אצל שני המרצים זהה? אז זה באמת אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש מתאם בין הרישום למרצים לבין הלימוד בפועל" זה כל כך לא נכון. ניתן הרבה פעמים לראות 300 אנשים אצל מרצה אחד ו-30 אצל מרצה שני, כמובן שהרישום הוא שוויוני. וגם במקרים בהם הכיתה פיסית איננה מסוגלת להכיל את כל אלו שמעוניינים ללמוד אצל המרצה הפופולארי מי שלומדים אצלו בפועל אלו לא בהכרח האנשים הרשומים אצלו אלא דווקא אלו שהם פיסית חזקים יותר ומנטלית כוחניים ואלימים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פיסית חזקים יותר"? אתה רומז שהולכים מכות על הזכות ללמוד אצל מרצים מסויימים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמספיק חזק יותר פיזית, לא צריך ללכת מכות :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתאם אינו זהות. מתאם [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש פה, אולי0, הטייה, בבאר שבע היו (בתקופת לימודיי), כמה קורסים, בהם היה מרצה אחד פופולרי מאוד, והשני (או לעיתים, השלישי) מאוד לא פופולרי, המצב יכל להגיע לכדי כך שבכיתה אחת יהיו עשרות (או יותר ממאה במקרים מסויימים) סטודנטים ובכיתה השנייה (שהתנהלה לעיתים במקביל ולעיתים בשעה אחרת) יהיו פחות מ10, אבל, אלו שוויתרו על המרצה הטוב, היו להתרשמותי דווקא הסטודנטים החזקים יותר, בדר"כ מדובר היה על סטודנטים שנרשמו למרצה הזה במקרה1, ופשוט לא עברו כיתה, משום שאיכות ההוראה הייתה פחות חשובה להם או משום שמרנות2. 0 אם הייתה כזאת בדיקה ואלו תוצאותיה. ונציין שבדיקה כזאת צריכה להיות בצורת סקר ולא להסתמך על נתוני ההרשמה. 1 בבאר שבע גם היה עניין, שאותו קורס (עם אותו מבחן ועבודות) היה מועבר ע"י מרצים שונים, אולם כל מחלקה שלקחה את הקורס יכלה "לבחור" רק חלק מבין המרצים. במציאות, כל אחד הלך לאן שהוא רצה. 2 אני מכיר אישית לפחות בחורה אחת, שמעולם, בכל התואר שלה, לא הלכה למרצה אחר מזה שהגיעה לשיעור הראשון שלו. לפחות אצלה זה היה מגובה ביכולות גבוהות מהממוצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד סיבה אפשרית לא לעבור למרצה הטוב יותר: בדיוק זה שאצלו יש עשרות, ואצל הפחות טוב בודדים. קוטן הכיתה יכול לפצות. עשיתי כך בעצמי בקורס אחד בטכניון. אני אפילו לא בטוח שהמרצה שנשארתי אצלו היה פחות טוב (לא ניסיתי את הפופולרי) - הוא רק היה קצת קשיש, עם מבטא רוסי כבד ושיבושי עברית-מתמטית נחמדים שאני זוכר עד היום. אז כולם ברחו אחרי הרצאה אחת, הוא התגלה כמרצה לא רע בכלל, והיה נעים מאוד ללמוד בקבוצה אינטימית של שבעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם המצב היה הפוך - אם סטודנטים של המרצה המצטיין היו מקבלים ציונים גבוהים יותר, לא היית חושד שהם אוהבים אותו בגלל הציונים הגבוהים שהוא נותן? השאלה היא איך הסטודנטים הללו מצליחים בקורסים מתקדמים יותר באותו התחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני, משאלי המרצה הטוב מועברים בדרך כלל כמה שבועות לפני תום הסמסטר ולא לאחר קבלת הציון. שאלה מענינת היא האם מישהו בטכניון ניסה אי פעם לבדוק בכלים סטטיסטיים את הקשרים בין המרצים בתחילת הלימודים לבין הצלחה בהמשך. אני מנחש שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם זה המצב אז מרצה מצטיין משפיע לטובה על חווית הלמידה אבל לא על איכותה - ואם כך הוא אז אני מבין את הנהלת הטכניון שלא טרחה להשקיע ברמת ההוראה." האם המבחנים בטכניון הם אחידים לכל המרצים או שכל מרצה מחבר את המבחנים שלו? אם המבחנים אחידים אז יש קשר בין החוויה ומה שנשאר; אם הם אינם אחידים וכל מרצה מחבר את המבחן שלו, אז אינני בטוח שהציונים מבטאים את איכות הלמידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מרצה מחבר את המבחנים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי לחדד את זה - כל *קורס* מחבר את המבחנים שלו לאותו סמסטר. יש קורסים שיש בהן מספר הרצאות על ידי מרצים שונים, והמבחן הוא אחיד בלי קשר לשאלה לאיזה מהמרצים הנבחן הלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מקצועות שהציון לא נקבע במבחן, אני מתכוון לקורסים/סמינריונים במדעי הרוח והחברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצורך השוואה בין התלמידים שלוקחים קורס מסויים בשנים שונות מנרמלים את כל הציונים לאותו הממוצע, 70 בדרך כלל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |