בתשובה לשי מור, 23/01/02 10:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, אתה טועה בסעיף 1. שמיר אכן פיטר את כל שרי העבודה, והיתה תקופה מסוימת שהוא כיהן כשר של שמונה משרדים בערך. שנית, באשר ל"סופה של מדינת ישראל": ראה את מצבה של ארגנטינה דהיום. מדינה ותיקה ועשירה מישראל, ללא אויבים חיצוניים, והנה היא קורסת אל תוך עצמה במערבולת מכוערת של משבר כלכלי, רעב, אנרכיה ויאוש. הארגנטינאים אינם אנשים פחות חכמים מהישראלים, יש להניח. מדוע זה קורה להם? האם "פוליטיקאים מושחתים" הם התשובה האולטימטיבית? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טעות שלך. לאחר ששרי העבודה התפטרו, נאלץ שמיר להחזיק בכל התיקים. היתה ממשלת מעבר, והיה אסור לו למנות שרים חדשים מהליכוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לוקח בחשבון שזכרוני אכן מטעני, אבל... אם זכרוני אינו מטעני, תוכניתם המקורית של שרי העבודה היתה להפיל את ממשלת האחדות בהצבעת אי-אמון ואז להילכד בתוכה שכן לא ניתן לפטר שרים בממשלת מעבר. שמיר סיכל את תוכניתם זו בכך שהוא פיטר אותם לפני כן, ואז נלכד בממשלת מעבר מבלי יכולת למנות שרים מחליפים. עם זאת, ייתכן שהוא פיטר רק את פרס ואז השאר התפטרו. בכל מקרה התוצאה זהה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן זו היתה התוכנית. אבל ברגע ששמיר פיטר את פרס כולם התפטרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי על התוכנית הזאת... הם כנראה יותר מחוכמים ממה שנדמה לי. אני זוכר בבירור שפרס פוטר ע"י שמיר והשאר התפטרו מיוזמתם מממשלת האחדות. OK, אני כן רוצה לקחת בחזרה חלק מהתלהבויותי בסעיף האפוקליטי האחרון ושחקוק לנצח על דפיו של האייל. למרות שעדיין צר לי על גורלה של מדינת ישראל כמו שאני רואה אותה מתפתחת. עכשיו הייתי רוצה לעלות שאלה אחרת: מה באמת קורה מעבר לקו הירוק, בשטחים, לפלסטינאים ? בתור אזרח ישראלי, שלא כל כך מתעדכן באמצעי התקשורת (אני קורא הארץ לפעמים) ולא כל כך מתעניין באקטואליה אני מידי פעם שומע דיבורים על *פשעי מלחמה* (ומישהו אלמוני מדי פעם צועק משהו על משפטים עתידים בבלגיה), מספרים שדובר צהל לא מוסר הודעות אמינות, מדברים על מכבסת מילים שמשרתת את הכיבוש (סיכול, כיתור, וכו). הבנתי שגדעון לוי מסקר בשיטתיות ולפרטי פרטים (כמעט יחידי בעבודתו) את העוולות שנעשות לאוכלוסיה הפלסטינאית ע"י הצבא. אני מודה שהפלסטינאים לא כל כך מעניינים אותי, אין לי שום סימפטיה אליהם ולגורלם מעבר להיותם פשוט בני אדם. אבל איזה *מנגנוני פיקוח* אזרחיים וציבוריים יש לנו כחברה על הנעשה בשטחים? זה צריך לעניין אותנו? עד איזו מידה? זה נראה כמו קשר שתיקה הדדי: אם אנחנו לא רוצים לדעת, והעיתונות לא יכולה או שלא רוצה (זה לא מוכר, הציבור ימני ואין לו מצב רוח לעניין וכו) לספר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |