|
||||
|
||||
בניגוד לתעמולה הנאצית כלפי בנות הברית , שלבשה אפנים שונים (למשל, כיצד הג'ובניקים והיהודים בעורף נוטלים את נשות הלוחמים בחזית), הרי התעמולה הערבית, נעזרת בהשאתה בגורם הכלכלי. בנוסף, היא מציעה למושאיה גם סוג של הוויה או מצב תודעתי, שניתן לקרוא לו "ניטרול עצמי" Disengagement. הכוונה ב"ניטרול עצמי" לגישה הרווחת אצל נשואי כלכלת הסמים, לפיה, ניטרולך מכל הוויה מדינית, חברתית ואחרת -מה שניתן לכנות, כאנלוגיה למושג של ג'והן רולס (מסך הבערות) -"מסך הסמים", הופכת אותך לאדם גרידה, נעדר מחוייבות, אחריות, יצרנות ויושרה. לאחר שנקלף את כל הקליפות, ישאר, על פי גישה זאת, האדם, בלשון איש הסמים, או "האדם המסומם". בעלי גישה זאת חשים כי כאנשים נטולי לאומיות וכל צביון אחר, הם מתקבלים בברכה על ידי הערבים. ובנוסף, ישיגו סמים ונערות סמים במחיר מוזל ביותר, תוך אפשרות גם להשתלב אקטיבית בכלכלה זאת, כלומר לההפך למפיצי סם. גישות של disengagement אכן נפוצות כיום מאד בחברתנו, כנראה בגלל הכוח הכלכלי הרב של כלכלת הסמים המזרח תיכונית העומדת מאחריהם. הדבר כולל טלהנובלות אסקפיסטיות, שתפקידם לשתק מחשבה עצמאית, ולנטרל את הפרט, כפי שהדבר רצוי לחונטות השולטות באמריקה הלטינית. כמובן, ניתן להעמיד את הדברים למבחן אצל המשיא הערבי באמצעות מבחן הרפלקסיביות (חלות עצמית): בהשיאו את היהודי לניטרול עצמי, האם היה הוא, הערבי, מוכן לההפך לחסר לאומיות וחסר פספורט במציאות של מדינות-לאום? |
|
||||
|
||||
סלח לי אם הבנתי אותך לא נכון מיכאל, אבל האם טענתך היא שכאדם המקשיב לעמדות הפלסטינים ואף מסכים איתן לא פעם, עברתי תהליך של "ניטרול עצמי", סימום והשלת הלאומיות שלי? קשה להבין אותך, אבל מתקבלת התחושה שתחת איצטלה של מילים מפוצצות אתה מחביא תוכן מופרך לחלוטין. טענה כמו זו שנדמה שהבאת עכשיו לא עומדת בשום מבחן, כיוון שהיא מתעלמת מכל כך הרבה עובדות הקשורות למציאות- משפחת "הנאשם", למשל; סביבת החיים שלו על אף דעותיו "הבוגדניות-נאיביות-חסרות זהות"; זהותו הפנימית העמוקה; תפיסתו הסובייקטיבית את זהותו הדתית והלאומית וכו'. האם "רבנים לזכויות אדם" מתנכרים ללאומיותם ודתם? נו, באמת! באשר לפחד משמיעת דעתם של הפלסטינים, אצטט ברשות אדוני הפורום כמה ממילותיו של פרנסיס בייקון ביחס לאנשי המסורת. כידוע, יש קשר הדוק בין שמרנות, מסורת וימניות, ולראיה תנועת ההתנחלות המורכבת רובה משומרי מסורת. חסידי המסורת, לדעתו של בייקון, "קודם מאמינים שאחרים יודעים ("תנו למנהיגים לעבוד, הם כבר יודעים..." נ.י), ואחר כך שהם עצמם יודעים את שאינם יודעים. ואולם קלות אמונה, רתיעה מן הספק (אסור להטיל ספק בנאורות הציונות והכיבוש נ.י), פזיזות במתן תשובות, התרברבות בנאורות (הכיבוש הנאור?), *חשש מפני הבעת דעה מנוגדת*, דאגה לעצמם ("לא נולדנו פלסטינים... קודם כל נדאג לאינטרס היהודי-ישראלי"), וכו'...". אני לא רואה צורך להוסיף דבר, מלבד הדגשה שאין כאן מתקפה אישית על מישהו, אלא מספר מאפיינים שקפצו אלי מבין השורות של הפילוסוף. |
|
||||
|
||||
Read Bacon and re-read it, and see how feverishly you worship the idols he goes against.
It seems like critical thinking hardly applies to your ardent and sad dogmatism. Practicing one thing and preaching the opposite - oh, how enigmatic the way of retorics can be. As to views and attitudes -some can be adopted by a person based on sheer economic and social benefits. Yet, in other cases, such belief systems, once assuming a sound ontological status based on economic or social reality, can wavelike infiltrate into wider circles. It is nevertheless useful to elucidate their origins |
|
||||
|
||||
במה אני סוגד למה שבייקון יוצא נגדו? ממה אתה מסיק שאני לא חושב בצורה ביקורתית? אילו יתרונות כלכליים וחברתיים אני מפיק מדעותי? שוב אתה מותיר אותי תחת הרושם שבמקום טיעונים עניינים אתה מעדיף את המתקפה האישית. אתה מסיק דברים לגבי מבלי שיש לך מושג קלוש באשר אלי, לחיי, למצבי הכלכלי והחברתי, ובאשר למניעי הכמוסים ביותר. ההידבקות למושגים בהקשר המעורפל והבלתי מבוסס בו אתה מנסח את דבריך עושה רושם של פסיכולוגיה בגרוש. הנסיון לדה-לגיטימציה של שותפיך לשיח על ידי הצבתם במשבצות הנוחות לך ועל ידי דיאגנוזה פסיכולוגית שאינה מתבססת אף על הדרישה הבסיסית ביותר של הכרת החומר (האנושי), הוא נסיון תפל שאינו מוסיף חוזק לטיעוניך מהסיבה הפשוטה- אתה מעדיף לטפול מאשר לטעון. |
|
||||
|
||||
No, I talked about a spread of ideas.
You may hold some views that are not affecting directly your situation, even if this is not the case with many other people, whose views are of existential relevance Secondly, it seems that your comment assumed my lack of openess to your views initially, and not vice versa |
|
||||
|
||||
דבריו של בייקון הובאו בעיקר אפרופו הדיון על הלגיטימיות של ראיונות ושיחות עם פלסטינים. לא ניסיתי לטעון שאתה אינך פתוח לשמוע דעות אחרות ואף הבהרתי שאין בדברים מתקפה על מישהו מסויים כאן. זה היה רק "ציטוט למחשבה". אגב, נתקלתי בציטוט של בייקון אפרופו מאמר שדווקא מבקר חריפות את רוח הנאורות שהוא מסמל. (מאקס הורקהיימר מאסכולת פרנקפורט כתב לאחר מלחה"ע ה-2: "הנאורות במובנה הרחב ביותר, כלומר זה של מחשבה מתקדמת, שמה לה מאז ומתמיד למטרה ליטול מבני אדם את הפחד ולהציבם כאדונים. אולם כדור ארץ שהושכל כל-כולו זוהר בסימן של שואה עטורת ניצחון... בייקון... בז לחסידי המסורת..."). |
|
||||
|
||||
בכך שלקחתי את דבריך משום מה באופן אישי. עם זאת, אני עדיין מתקומם כנגד הטיעונים הפסיכולוגיסטיים הפופוליסטיים שכל מטרתם בריחה מהדיון אל מחוזות מופרכים ולא מבוססים. אני עדיין מצפה לתשובות אמיתיות, לחזון לעתיד. |
|
||||
|
||||
מר יפת הנכבד, אינך היחידי המתקומם כנגד 'טיעונים פסיכולוגיסטיים פופולאריים' כלשונך, אך לצערי אין כל מנוס משימוש מבוקר באלמנטים מסוג זה. בברכה א. מאן |
|
||||
|
||||
לא יודע. אני מכיר כמה מגיבים באייל, די נבונים לעניותי, שמסתדרים בלי אלמנטים מסוג זה. אולי יש מנוס? אולי יש לך נימוק למה אין מנוס? |
|
||||
|
||||
כמעט כולם 1 משתמשים באלמנטים 'פסיכולוגיסטיים פופוליסטים' לשיטת מר יפת בצורה זו או אחרת - הן בצורה והן בתוכן. הדבר מתחיל בטיעוני השתלחות, אירוניה צרופה, התחסדות, בוטות וכ', ומסתיים בדיונים ערכיים מורכבים, אשר בהם נסיון השכנוע וההוכחה הערכית קיים ברמת הסוגסטיה בלבד. מעניין לציין כי אף הדיונים ה'פיזיקליים' סובלים לעיתים מגוון התפתחות דומה ולא בכדי; חלק נכבד מכותבי וממגיבי האייל עוסק בלימודיו ולפרנסתו במדעים המדוייקים ובמדעי המחשב. אני מקבל ורואה תופעה זו כלגיטימית בגבולות השימוש הסביר; אל לנו לשכוח שאף עיתונים מכובדים בישראל ובעולם מקיימים ואוחזים בקו כללי זה, ובלבד שלא ייהא בוטה ואווילי למדיי, ושיהיה מבוסס בחלקו המרכזי על הבאת עובדות ואישושן. כל השאר הנו מאבק ערכי לגיטימי, אשר במסגרתו מייצג כל אינדיבידואל את ערכיו הזמינים במסגרת רצונו החופשי לאחוז בערכים אלו. על ערכים, כידוע, אין ולא יכול להיות לעולם קונצנזוס, כי אם מאבק - ולעיתים מאבק מר, אשר בעיקר מתבצע באלמנטים שנהגו והועלו על הכתב. שלך אלכסנדר מאן 1 להלן האנושות, למעט אלו העוסקים ברישום קיטלוג ופירסום המחקר האמפירי, אשר תוצאותיו כפויות על המציאות החומרית והאנושית כאחת. |
|
||||
|
||||
א. מאן מכובדי, כבר בגרתי מספיק בכדי להבין שאין זה עולם מושלם. ואולם דבריך הם בבחינת נתינת הרשאה מרחיקת לכת לשימוש בזבזני בטיעוני סרק. אולי אם היינו שוללים מכל וכל את השימוש המיותר בטיעונים שאינם טיעונים, היה מצטמצם השימוש בהם עוד יותר, מבלי השאר פתח של שיקול דעת לדמגוג ולמתחמק הרואים בדבריך ''פירצה קוראת...''. הדוגמא שנגדה התקוממתי היא מקרה מובהק של שימוש מובהק בטיעונים שאינם ממן העניין, ובפועל היא מהווה חסם מהותי בדיון, מכשול בנסיון להגיע כמה שיותר קרוב לאמת, ויש אמת- אני לא נוטה לרלטוויזם. הכבוד והיקר, נתנאל |
|
||||
|
||||
כבר בדיונים שונים אודות גבולות חופש הביטוי וההתבטאות עלתה וצצה העובדה כי קנה מידה אובייקטיבי של ממש לשפיטה ערכית-כללית של שדה פרוץ זה אינו בנמצא. הגרמנים, לדוגמא, מדברים על Sitten שפירושו המנהג הרווח בקרב ציבור מסויים ונתון, אשר אינו מוכן לקבל שבירת כללי משחק מסויימים מטעמים שונים ומשונים, אשר כלל אינם רלבנטים לעניין. כבר בוויכוח הפנים-גרמני בשאלה זו מתגלה השאלה האמיתית והמהותית המסתתרת מעבר להגדרות כלליות אלו, שדנה בגבולות השימוש ה'סביר' בתחומים שונים 1, כולל תחומי הפולמיקה למיניהם. אישית אני מצדד בחופש הביטוי המלא, אך מובן כי אני מודע לסייגים משפטיים שונים בנדון 2. הנקודה המרכזית בשימוש בגבולות ה'סביר' בביקורת אישית וציבורית כנגד אדם או מוסד ניתנת לפירושים שונים, אך ביקורת אישית מסויימת בהחלט ניתנת - ואולי אף חייבת - להאמר לפעמים. דבריי אלו יכולים להיות בהחלט מעין 'פירצה קוראת...', אך דומני כי מרבית האנשים יודעים ויכולים לסייג עצמם בנקודות הדרושות. שימוש לרעה בביקורת אישית כנגד אינדיבידואל מסויים יכול אף להביא ולתרום לגלי אהדה עבורו ו/או לשחיקת הטיעונים כנגדו, כך שהעניין מורכב מעט יותר. באשר לוויכוח בינך לבין מר שרון הריני מבכר בשלב זה מלהימנע מהבעת דיעה כללית בנדון. שלך בידידות אלכסנדר מאן 1 החל מתגמול מלחמתי וכלה בהבאת טיעוני תעמולה שונים. 2 הוצאת לשון הרע, דיבה וכ'. |
|
||||
|
||||
אני רוצה להבחין בין שני סוגים של טיעונים פסיכולוגיים. האחד הוא בנוסח "ערפאת הוא משוגע", או "עם ישראל סובל מפסיכוזה רבת שנים". זה לגיטימי בעיני (גם אם נראה לי לרוב מפוקפק). השני הוא תגובות המטפלות פסיכיאטרית באדם המתדיין עימך: "דבריך נובעים מהפסיכוזה רבת השנים של עם ישראל". זה נראה לי לא מנומס, לא מועיל וגובל בלא-לגיטמי (במובן של תרבות דיון). במיוחד כאשר הדבר נעשה כתחליף לטיעוני-נגד לגופו של עניין. |
|
||||
|
||||
עקרונית אני מקבל ותומך בטיעוניך אלו, הגם ששנינו מודעים לעובדה כי כל אדם המתבטא באופן ציבורי 1 יכול לגרור ולמשוך אל עצמו ביקורת ואש סבירים או עד בלתי אתיים בעליל. זו הסיבה שאכן יש לדעתי לסייג טיעונים 'פסיכולוגיסטים פופוליסטיים' באופן נמרץ. לעיתים הדבר אינו קל, היות ומעבר לרמת הנימוקים המקובלת ברור ומובן מאליו כי אינדיבידואל מסויים משליך בעיות סובייקטיביות-אישיות אל מערבולת הויכוח הפוליטי. זה כמובן אינו אתי ואינו רלבנטי לכל נימוק ענייני שהוא, אך לעיתים אין מנוס בשימוש בפולמיקה ספציפית זו, לצורך חידוד נקודות ויכוח מסויימות. הדבר נעשה אף בעיתונים מכובדים על ידי עיתונאים מכובדים לא פחות, אם כי ברמיזות עבות בלבד. ארגו: לסייג - בוודאי, אך לא בכל מחיר. שלך אלכסנדר מאן 1 האייל הקורא מהווה לשיטתי גוף ובמה ציבורית. מאות ואולי אלפי אנשים מעלעלים דרך קבע באתר זה. |
|
||||
|
||||
מה המנגנון שמונע מהם להגיב? (ברור שחסמים כאלה לא קיימים אצלי - מה שמעורר את הסקרנות שלי. יש בערך עשרים מגיבים שונים, אם נניח שיש יחס חד חד ערכי בין מגיב לכותב התגובות. למה רק חמישה אחוז מהקוראים מרשים לעצמם לכתוב? אולי קוראים את האייל הרבה פחות אנשים?) |
|
||||
|
||||
אני מכיר באופן אישי לפחות עשרה אנשים המעלעלים בעיתון מקוון זה. קיימים אף כמה וכמה אנשים נוספים שאותם איני מכיר אישית, אשר קוראים דרך קבע עיתון זה, ואשר לעיתים מתרעמים על כך כי אינני מגיב. אנשים אלו שולחים אליי אימיילים באופן מסודר גם כלפי תגובות שרשמתי. ברשימת האנשים שאני יודע באופן אישי כי הללו מעלעלים בעיתון זה מצויים אנשי אקדמיה ותקשורת. אין בדעתי לנקוב בכל שם, היות ואנשים אלו מעוניינים שלא להחשף. מדוע מגיבים כה מעט קוראים? אני חושב שהדבר נורמאלי. המדובר בעיתון בעל רמה ופורמאט מסויים, הדורש ריכוז ויעילות קוגנטיבית במתן תשובות לקושיות שונות. הרבה אנשים חשים עצמם בלתי כשירים לעמוד בתנאי אלו. זו גם הסיבה שרשימת הכותבים והעיתונאים בעיתון רגיל מהשורה אינה תופחת ומתפוצצת מעודף היצע, כולל אלו הכותבים מכתבים למערכת. הקריאה בלבד והמעקב אחר העימות הרעיוני מהווה עבור הרבה אנשים אירוע של ממש, אשר ממנו הם גם מפיקים הנאה המורכבת מלימוד טיעונים ונקודות חדשות, וזאת בנוסף להרחבת ידע ההשכלה הכללית. שלך בברכה א. מאן |
|
||||
|
||||
תודה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |