|
||||
|
||||
כן. זה הרעיון. המטרה היא לחזק את התפיסה של הסתבכות צבאית ימית כזאת כתוקפנות טורקית נגד ישראל. חברות נאט"ו מחוייבות לסייע לכל חברה בברית המותקפת ע"י אוייב. כאמור הברית לא מכסה תוקפנות של חברת נאט"ו כנגד גורם שלישי (למשל ארה"ב נגד עיראק) ולא תוקפנות צבאית בין שתי חברות בנאט"ו (כפי שקרה בין יוון לטורקיה). טורקיה היא אבן יסוד בברית נאט"ו (גם משיקולים גאו-אסטרטגיים (רוסיה) וגם כדי שהברית לא תאלץ להתערב לצד יוון כנגד טורקיה). עם זאת תסריט דמוי מלחמת סרייבו (נאט"ו נגד סרביה) כנגד ישראל עשוי להגדיש את הסאה עבור בריטניה/גרמניה/איטליה ובודאי עבור ארה"ב. |
|
||||
|
||||
ובכיוון הפוך, מה דעתך של הצעתו של יואב קרני ב http://yoavkarny.com/?p=67043 ? אגב, אם כבר הזכרנו, אני ממליץ לכל מי שיש לו עניין ביחסים הבינלאומיים של ישראל וארצות אחרות לקרוא את טוריו, אלה שכבר פורסמו ואלה שיפורסמו בעתיד, ובכלל זה גם את תגובות הקוראים (שרובן איכותיות מאוד) ותשובותיו להן. פשוט זהב. יש מעט מאוד כותבים שמכסים איזשהו תחום מתוך כל-כך הרבה ידע, רוחב-אופקים, עומק, שיקול-דעת ומקוריות. (אולי נעמה כרמי, בתחום אחר). אם יש לי ביקורת עליו, היא שלפעמים אני מרגיש שהוא שם יותר-מדי משקל על החשיבות של יחסי-חוץ טובים על-חשבון שיקולים אחרים – אבל במדינה כמו שלנו, בעצם גם זה לטובה. ואם כבר הזכרנו *את זה*, יהיה נחמד לפתוח דיון על הבלוגים הממומלצים ע"י האיילים פה. |
|
||||
|
||||
לא השתכנעתי. נראה כאילו הנימוק המרכזי של קרני הוא שהטורקים לא לקחו בחשבון מהלך כזה של ישראל (כלומר, התנצלות מתרפסת). הם גם כנראה לא לקחו בחשבון תקיפה ישראלית של טורקיה בנשק גרעיני ואין להם תרחיש מוכן למקרה שישראל תכריז מחר על פינוי ת"א. אז מה? זה לא הופך אף אחת מן הפעולות האלה למוצלחת באיזשהו אופן. ולמרות הדיבורים המתלהמים על עשרות ספינות נוספות שתגענה לחופי עזה, מלוות בצי הטורקי או בנוכחות ארדואן עצמו, נראה שהפעולה על מרמרה דווקא עשתה את שלה מבחינת שבירת רוח ההתנגדות האלימה של מפליגים עתידיים (בינתיים העדות היחידה בדמות 'רייצ'ל קורי' אכן מחזקת את הרגשתי, אבל נחיה ונראה); ועכשיו כל מה שנותר לישראל הוא בעיקר *לא* לעשות, ולחכות שהמונדיאל יתחיל ודעת הקהל בעולם תופנה לכיוונים אחרים. |
|
||||
|
||||
לא, הנימוק המרכזי שלו הוא שצעד כזה ימנע מארדואן לממש הרבה מהרווחים התדמיתיים שהוא קיווה להם, וינטרל הרבה מהנזקים התדמיתיים שנגרמו לישראל. אני חושב שמטרת הרטוריקה של "הם לא יצפו לזה" היא לאפשר לישראלי הממוצע לשקול את המהלך בלי להרגיש שהוא יוצא פראייר. גם אני לא בטוח שזה הצעד הנכון, אבל זה היה הטיעון, בכל־אופן. |
|
||||
|
||||
מצטער. לא התרשמתי. א. קרני: "השאלה אינה אם [...] ישראל [...] רשאית לעצור את 'משט השלום'." - לדעתי זוהי כמעט השאלה הרלאבנטית היחידה. ב. אופציית ההתנצלות נוסתה לאחר תעלולי השרפרף של הקוזאק האויל ושלוחיו. התוצאות, נכון להיום, אינן בכיוון שחוזה קרני. ג. אני לא מקבל את התיאור של ארדואן כאיסלמיסט אנטישמי מטורף. אם הוא כזה, מה ריסן אותו ב-8 השנים האחרונות ומדוע דוקא עכשיו הוא החליט לחשוף את פרצופו? ארדואן כיהן כ-12 שנה כראש העיר של איסטנבול (אחת הערים הגדולות והבעייתיות ע"פ כדור הארץ). איסטנבול היא ת"א של טורקיה (מרכז החילוניות) וארדואן הצליח לצלוח את כהונתו מבלי לקומם נגדו את חילוני העיר. נהפוך הוא. ארדואן הוביל את מפלגתו לרוב דמוקרטי שולט בציבור הטורקי (מה שאף מדינאי חילוני מאז אטאטורק לא הצליח). האיש הוא מנהיג פוליטי מוכשר ומצליח ולא מסית כיכרות (כמו נסראללה נניח). ההשערה שישראל מסוגלת בדרך ישירה לפגוע במעמדו הציבורי בטורקיה, נראית לי מופרכת. |
|
||||
|
||||
א. אני מסכים. את השגותי לגבי ההצעה פירטתי אצל קרני. ב. תעלול השרפרף לא עמד לעלות לנו באובדן קרדיט בינלאומי בסדר־גודל אסטרטגי, אז מן־הסתם להתנצל עליו לא שינה הרבה. גם היה הרבה יותר ברור לכולם עד כמה הוא מפגר. ג. אני לא חושב שזה מה שקרני אומר בכלל. אני ממליץ שוב על 2-3 הרשומות האחרונות שלו בנושא. הוא אומר שארדואן הוא מנהיג שקול ומחושב שקיבל החלטה אסטרטגית להביא את טורקיה לעמדת מנהיגות בעולם המוסלמי, מכיוון שהמערב חסום בפניו. השפלת ישראל ובריתות עם מדינות וארגונים באזור שמצאו את עצמן מחוץ לקונסנזוס המערבי (אירן, סוריה, חמאס) מהוות את הגישה המיידית לעמדה כזו, ופרשת נאבי מרמרה היא הצלחה משמעותית בדרך. |
|
||||
|
||||
ג. OK. ולכן ארדואן לא ישנה את המגמה שלו בגלל מהלך "מתוחכם" של ישראל. מה שנותר לישראל הוא לפעול באופן כזה שיעלה למקסימום את המחיר של המהלכים היותר מסוכנים בארסנל של ארדואן (שימשיך לקלל ובלבד שלא ישלח את הצי שלו לעזה). התנצלות גורפת לא תשיג דבר בכיוון הזה. |
|
||||
|
||||
הוא לא ישנה את המגמה שלו, אבל ספק אם שוב תקרה בדרכו הזדמנות יפה כמו זו. עדיף להגיע לעימות בתנאים הנוחים ביותר לנו, והתנאים הנוכחים כמעט חסרי־תקדים בחוסר־הנוחות שלהם. או אולי לא. אם אכן העימות עם טורקיה בלתי־נמנע, לא ברור לי בכלל אם הזמן משחק לטובתנו או לטובתם. ארדואן מתנהג כאילו עכשיו הזמן האופטימלי מבחינתו לעימות, אבל זה לא אומר שזה נכון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |