בתשובה לגיל לדרמן, 01/06/00 0:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין צורך להיכנס להגדרות של מהם בעצם "חיים" כדי להיות מסוגלים להגדיר לנו בצורה האופטימלית לחלוטין מתי יש לקבוע את רגע המוות (שמבבחינה הפרקטית,בסה"כ אומר שאין מה להמשיך לטפל בחולה). לא אמרתי שזו בעיה מדעית להגיד _מה_ זה מוות. אבל זו כן בעיה מדעית גרידא להיות מסוגלים להבדיל בין אורגניזם חי למת. יכולת הבדלה זו התפתחה במשך ההיסטוריה המדעית והשתנתה בגלל תגליות מדעיות בצורה הכי טבעית בעולם. לאחר שנתגלתה היכולת להחיות אנשים באמצעות מכות חשמל ועיסויים - הפסקת פעילות הלב כבר לא נחשבה לסימן של רגע המוות. וזה קושר אותנו לנושא הדיון המקורי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"מבחינה פרקטית, בסה"כ אומר שאין מה להמשיך לטלפל בחולה"? מבחינה פרקטית, אנחנו כולנו בגסיסה איטית מרגע היוולדנו, ויש אנשים אשר מחליטים ש"אין מה להמשיך לטפל בחולה" - אפילו כשהחולה הוא הם עצמם - הרבה לפני שליבם או מוחם מפסיק לעבוד. וזה עוד רק כשמדברים על כאלו שאצלם המוח -התחיל- לעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדיוק ניסית להגיד? הסברתי בדיוק מדוע רגע המוות הוא לא דבר קבוע אלא מתפתח עם יכולות הרפואה להאריך חיים - כלומר, זה כן משהו טכני/מדעי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |