|
||||
|
||||
אני לא רואה דימיון בין קריאה להשמדת המדינה לבין צעקות על אש. לקרוא אש בתיאטרון זה לא להביע דעה ולא קריאה לפעולה אשר השומעים יכולים לשקול ולגבש עליה דיעה בצורה מושכלת. זוהי פעולה אשר יכולה לגרום לפגיעה מיידית בנפש, ואינה מהווה הבעת דיעה. גם אם נסמן את הגבול על חופש הביטוי כך שסלאח עובר אותו, הוא עובר אותו מסיבות שונות. ובעניין סעיף ב' נראה לי ברור שהאפשרות בסוגריים נכונה. |
|
||||
|
||||
אם כוחות החוק מצליחים לבדות ראיות, איך מצליחים המעצבנים-המהלכים-על-הגבול (סלאח, פדרמן וכו') לצאת זכאים? |
|
||||
|
||||
טוב בדיית ראיות היא כנראה מונח חזק מדי, אבל הרושם שלי הוא שהמעצבנים המקצועיים ממהסוג הזה מתמחים בעבירות "אפורות" כמו הסתה, המרדה, הפרת סדר, העלבת עובד ציבור וכיוצא בזה, בעוד שהמשטרה מצדה שמחה לנפח עבירות מהסוג כאלה מעבר לגודלן האמיתי, כך שקרב צעקות בטווח קרוב מול מג"ב הופך למעצר על תקיפת שוטר. התוצאה של כל זה היא הציטוט הבא (מויקיפדיה): "כתב האישום הכיל 25 סעיפים של הסתה לגזענות, כאשר פדרמן זוכה מ-24 מהם והורשע רק בסעיף אחד". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |