בתשובה לצפריר כהן, 25/05/10 10:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה מזכיר סיפור על ולאד המשפד (דרקולה) נסיך ואלאכיה. כאשר אמרו לו שבגלל מלחמותיו יש יותר מדי עניים בממלכתו, הוא הורה לכל עניי בירתו להתכנס בכנסיה המרכזית ושרף אותה עליהם. ''עכשיו כולם אצלנו עשירים'' טען הנסיך. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי את "פקטור שיבר" הידוע לשמצה. מספרים על מרצה בהנדסת חשמל בטכניון שהיה מזמבר את הסטודנטים במבחנים קשים להחריד, וכדי שהממוצע של הקורס לא יהיה נמוך מדי, היה נוקט פתרון יצירתי: נותן לכל הסטודנטים שנכשלו 54. זה לא שיפר את מצב הסטודנטים, אבל ממוצע הציונים בקורס היה עולה פלאים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה הרס לו את הפעמון! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהרצאה ודיון לזיכרו של פרופ' איתמר פיטובסקי שמעתי את הסיפור הבא על הנרי_פואנקרה [ויקיפדיה]. לעת זיקנתו קיבל פואנקה משרה ממשלתית בתחום המידות והתקינה. כדי למנוע את המדרון החלקלק שהביא את מידות הלחם בתקופת לואי ה-14 עד לאפס, נקבע שבכל מאפיה, ממוצע אורך הבאגטים לא ירד מגודל מסויים. והנה, התברר לפואנקרה, שלא החמיץ הזדמנות למדוד, שדווקא בבית המאפה בו רוכש הוא את הבאגטים שלו, נופל הגודל הממוצע מן הנדרש באופן מובהק. הוא הלך בזעם לבעל המקום וקנס אותו על כך, וכך גם חשף את עצמו ואת תפקידו. מאחר והבאגטים שם היו טובים, המשיך לאחר מכן פואנקרה לקנות במקום. לאחר מספר חודשים, חזר הוא והתייצב לפני בעל המקום וקנס אותו שוב! בעל המקום התגונן ואף הודה שלא יכול להיות שפואנקרה מדד ממוצע נמוך מן הדרוש, שכן הוא הנחה במפורש את עובדיו למסור לפואנקרה רק כיכרות העוברים משמעותית את הממוצע! פואנקרה חייך ואמר לו: "אכן, ציפיתי לפעמון וגיליתי זנב וממנו חישבתי את הממוצע האמיתי". (הערה: מאחר ולא מצאתי את הסימוכין לסיפור על פואנקרה, השלמתי בו פרטים היכן שנדרש - למשל באשר לשליטה המופלאה של פואנקה בשפת הקודש). נתקלתי שם גם במדד למכובדות של מדען בכנס, שצוטט מפי פיטובסקי: מחלקים את מספר הידיים שהמדען לוחץ במספר הצעדים שהוא עושה לשם כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולי יש סיפור הפוך- בני חזר הביתה פעם עם ציון 50 על דו"ח מעבדה בביולוגיה. אשתי, שמתרגזת מארועים כאלו, הביטה בדו"ח וגילתה שהמורה לא אהבה את תוצאות הממוצע שבני חישב ( בניסוי מדדו קצב עליית המים בגבעולי סלרי. דווקא שיטה יפה, אם יהיה ביקוש אתאר) וצירפה את החישוב שלה. מעיון מדוקדק אי אפשר היה להבין מה החישוב שהמורה ביצעה, אבל שמתי לב לכך שהתוצאה שהיא קיבלה היתה גדולה מהערך הגדול ביותר שנמדד. חמושה בתחמושת הזאת הלכה אשתי למורה כדי לקבל הסבר. כל כמה שאשתי ניסתה (ויש לה הרבה יותר סבלנות וטאקט ממני), היא לא הצליחה להבין איך הממוצע יכול להיות גדול מהמקסימום. מכיוון שהיה מדובר במצב עדין (איננו דוגלים באלימות) נאלצה אשתי להסתפק בהסבר "זה באמת מסובך, הרבה תלמידים לא הבינו" ו"אני מבינה שאת רוצה ללמד אותי איך עושים ממוצע". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקווה שאין מדובר במורה ממוצעת (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עושה רושם שדווקא מדובר במורה ממוצעת: לא חכמה גדולה, אבל גם טיפשה לא קטנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ביקוש: קנקן עם צבע מאכל, אולי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה החלק הקל. מה שהם עשו זה להשרות את הסלרי מספר דקות בצבע ואז לחתוך את הסלרי לרוחב במרווחים של כס''מ. בכל חתך ספרו את מספר הנקודות הצבועות וכך הצליחו לאמוד כמה צינוריות התמלאו לכל גובה. הבעיה היתה לבנות מתוך טבלה של מיספר הנקודות הצבועות לעומת מיקום החתך את הגובה הממוצע שהצבע הגיע אליו. עד כמה שאני זוכר, המורה שכחה לנרמל במספר הצינוריות או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מהסיפור שלך עולה שכל מי שחישב נכון את הממוצע נכשל, ואלה שטעו קיבלו ציון טוב? הנחמה היחידה היא שאולי גם בחישוב הציון הסופי של השליש המורה תשתמש באיזו הגדרה מעניינת של ממוצע ובנך יקבל ציון 137. אבל בלי צחוק, נראה לי שצריך להגיע למישהו בבית הספר שיכול להעמיד את המורה על טעותה - אני בטוח שיש מורים למתמטיקה שמסוגלים לעשות זאת. זה לא רעיון טוב להשאיר כמה עשרות דרדקים עם שגיאות כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק שצריך להעמיד את המורה על טעותה ושקלנו פניה לערכאה גבוהה יותר, אבל בסופו של דבר מדובר בכשל נקודתי. המלחמה האמיתית היא לא כדי לתקן למורה כלשהי שגיאת חישוב כלשהי. הרי אם נרים קול צעקה, בסופו של דבר הפרשיה תסתיים (במקרה הטוב) ב"אה, נכון" מצד המורה (או חמור מזאת, נגלה שגם הערכאה הגבוהה יותר התייאשה מלהסביר), בשנה הבאה החישוב ה*זה* יבוצע נכון אבל חישוב מוטעה אחר שוב יתקל בעקשנות. על שגיאה חישובית לא שולחים מורה לקורס ריענון. הבעיה היא שזה קצה הקרחון. יש שלל דוגמאות פחות מובהקות מהם קיבלנו את התחושה שמדובר במורה שרק *כמעט* מבינה מה היא מלמדת. זה ממש עצוב לראות את הניסיונות שהיא שולחת את הילדים לבצע. הרבה פעמים נראה שהיא מתבססת על ניסוי מוכן מראש אבל מפאת חוסר זמן מחליטה לוותר על אחד הסעיפים, ואז מנסה מזנב של כלב לעשות משי. למרות שלדעתי זאת הבעיה היותר אקוטית ( חשיבה ביקורתית שווה הרבה יותר מאשר הבנה של טכניקה מתמטית זאת או אחרת) הרבה יותר קשה יהיה "להוכיח" אותה למנהל או לרכזת הביולוגיה (אאל"ט המורה הזאת היא היא רכזת הביולוגיה!). מתגובתה מול אישתי ברור שמדובר יהיה במאבק שיעורר הרבה אנטגוניזם. הבן שלי לא ילמד יותר ביולוגיה בשנה הבאה, אבל למען הדורות הבאים אנו בהחלט שוקלים את צעדינו בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמור אותנו מעודכנים. הבעיה, כפי שאני רואה אותה, היא לא בכך שהמורה טעתה, אלא בכך שהתעקשה על כך שאין לה טעות. היו לי כמה מורים כאלה בחיי, והתסכול הרג אותי (פעם זרקו אותי משעור מתמטיקה ''לכל השנה'', אבל אחרי כמה שעורים חזרתי מיוזמתי לכיתה והמורה עברה על זה בשתיקה. כדי להיות הוגן, ההרחקה באה אחרי שבויכוח עם המורה הערתי הערה ארסית ומתנשאת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שההתעקשות היא הבעייתית. במקרה שלך גם נוסף גורם האגו- להודות שטעית בפני פישר חוכמולוג זה מאוד כואב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאני זוכר נכון את המקרה הבא: הבוס שלי לשעבר התייאש, לאחר ניסיונות מרובים, מלשכנע את הבנקאית המטפלת בו שאפס נקודה עשר שהם מציעים אינו גדול יותר מאפס נקודה אחד שמציעים לו בבנק אחר (לא זוכר על מה בדיוק). לבסוף הוא הציע לה לברר את הסוגיה עם עמיתה מאותו הדרג בבנק. זה עזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו קישר כאן פעם לשיחה ארוכה עם מרכזנית בעניין דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה נפתר בשניות אם הוא היה מציג לה את זה בשברים משולבים: http://www.gadial.net/?p=514 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הכל בגלל משה. אם היינו נשארים במצריים הכל היה הרבה יותר פשוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים יש גם צדדים חיובים למטבע. בזמן הטירונות הצלחנו לשכנע את סמל המחלקה לקבור סיגריה בשתי בורות של חצי מטר מעוקב במקום בבור אחד של מטר על מטר על מטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאתה מתכוון ל-(חצי מטר) מעוקב ולא לחצי (מטר מעוקב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם כן (חצי מטר X חצי מטר X חצי מטר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד לקריאתו של פוסט זה לא ידעתי על מותו של איתמר פיטובסקי, והצטערתי צער רב לשמויע על כך. אני מנצלת במה זו לומר שהוא היה מרצה נפלא ואדם נפלא. חבל על דאבדין. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |