בתשובה לדב אנשלוביץ, 12/05/10 10:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שאתה מתאר כאן הוא מקרה קלסי של הביצה והתרנגולת. גם בדרום אפריקה השחורים נחשבו כטרוריסטים (כולל כמובן נלסון מנדלה) והצעדים שנעשו כנגדם כמהלכים ביטחוניים וכך גם היה היחס לקתולים בצפון אירלנד. זהו מעגל קסמים הקיים בכל חברה מתנחלת הנלחמת נגד הילידים ובשתי הדוגמאות לעיל מומש פתרון מדיני בניגוד להערכת כל ה''ריאליסטים''. המצב של הפלסטינים הוא בהחלט אפרטהייד-דה-פקטו גם ללא קשר לעניין הביטחון המהווה כסות ותירוץ למעשי עוולה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה עם האפרטהייד בדרום אפריקה הייתה חוקי הגזע. למשל, שאסור לשחורים להיכנס למקומות בילוי של לבנים וכדומה. אם מתנגדי המשטר נקטו באלימות כנגד אזרחים לבנים, והמשטר הפעיל אמצעים כמו מאסר כדי לשמור על הביטחון (איני מכיר בדיוק את הפרטים), אי אפשר היה לבקר אותו על אמצעי ההתגוננות, כשלעצמם. הרי אינך יכול לתת לאלימות להשתולל. אפשר להבין גם לפעמים מצב שבו אתה מבין גם את אלה שנוקטים באלימות כשהם רואים שכל דרך אחרת חסומה בפניהם, אבל גם את אלה שכנגדם מופנית האלימות כשהם נלחמים בה. הרי אי אפשר לעמוד בחיבוק ידיים כשאתה מותקף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |