בתשובה לנתנאל, 23/01/02 16:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שוב! אני לא חושב שאתה קולט שלמעשה אין סתירה. אני חוזר: זה שמטרתו העניינית של ערפאת היא להגיע למדינה פלסטינית בגבולות 67 אינו אומר שאין הוא מנסה בו זמנית גם לערער (או מערער אפילו בלי ממש לנסות!) את קיומה של ישראל מבחינה רעיונית ולהחליש את מדינת האויב בה הוא נלחם בכל אמצעי העומד לרשותו. (בכדי להשיג מטרות פוליטיות כגון מדינה בגבולות 67, או כל דבר אחר למקרה זה) כולל הפגזת הדיעה העולמית ואזרחי ישראל ברעיונות לאומיים פלסטיניים שכן, ידידי, מחלישים ומערערים את הרעיון הציוני. בקשר לדברים האחרים שאמרת אין לי כל עניין להתייחס להטפה לאומית פלסטינית. אני רק יכול להצטער עליך ועל דיעותיך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם הרעיון הציוני כרוך בהכרח ברמיסת בני אדם, אזי שאני תומך בכל אדם שמנסה לערער אותו. לשמחתי, זהו לא תנאי יסוד בציונות. בנוסף, אם מטרתו בערעור זכות קיומה של מדינת ישראל היא להגיע למדינה פלסטינית בגבולות 67', הרי משתושג המטרה - על פי אותו הגיון - הוא יפסיק לשלול את קיומנו. ועוד, גם אם הוא שולל מכל וכל, זה משנה משהו מעצמתנו ומהעובדה הברורה שכשזה מגיע למבחן המציאות ישראל היא זאת היכולה לשלול את קיומו של העם הפלסטיני בפועל, באמצעים הכוחניים בהם היא (כקולקטיב) כל כך מאמינה? זהו תעלול מילולי שקוף של אמ"ן בכדי לישר קו עם מקבלי ההחלטות שאינם מעוניינים באופק עם ערפאת כיוון שהוא כולל בהכרח וויתורים שהם אינם מעוניינים לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא שם קצוץ במה שאתה חושב על הציונות. מטרתו של עראפת בערעור זכות קיומה של מדינת ישראל אינה בהשגת מדינה בגבולות 67, אלא בערעורה של המדינה הציונית. אם הכלי הזה ישרת גם מטרות יותר מציאותיות כמו השגת מדינה פלסטינית בימי חייו בגבולות 67, מה טוב. אבל אני לא משלה את עצמי כמוך שההתבטאויות וההטפה הפלסטינית בדבר אי זכות קיום ישראל פשוט תפסיק. עראפת אינו לבד וגם אם היה הוא לעולם אינו יכול להפסיק לחשוב מה שבעיניו הוא האמת המוחלטת.שוב. אין סתירה בין ההתבטאויות ואתה פשוט זינקת על אוויר. נ.ב: ...."ליישר קו עם מקבלי ההחלטות"? הנה עוד מנטרה חדשה ששומעים בכל חור אפשרי היום בישראל. מוזר ששומעים אותה בזמן האחרון רק מאזרחים פרו ערבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילון שמאל-ימין חלק א: "ליישר קו עם מקבלי החלטות": בתרגום לימנית "תקשורת שמאלנית", "תשקורת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר נכון, כלומר ערפאת יכול לממש את רצונו הסופי כששלב ביניים הוא מדינה בגבולות 67, ולכן הוא יכול להצהיר על רצונו במדינה בגבולות כאלה, גם אם הוא לא רואה מצב כזה כיעדו הסופי. אבל אני חושב שההנחות שביסוד הויכוח הזה מוטעות. ייתכן וערפאת אמר פעם שמטרתו היא מדינה בגבולות 67, אבל הוא גם אמר דברים אחרים שמראים שאין הוא מסתפק בכך. אני הבאתי מספר פעמים שתי דוגמאות ממוקדות לדברים שאמר ערפאת (כללית: לא יכון שלום עד שכל הפליטים יחזורו לבתיהם). הדברים האלה סותרים בעליל את ההנחה שביסוד הוויכוח, ונתנאל מתעקש לא להתייחס לדוגמאות ממוקדות אלה, כדי שיוכל להמשיך להפיץ את תורתו ללא הפרעות מעצבנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לפחות הרושם שקיבלתי. ואם נעזוב את הרושם אני גם ארשה לעצמי לקרוא לו שקרן. והופה הרגע נזכרתי גם שהוא טרוריסט. אז אל תתפלא אם הדבר האחרון שאני אנסה למדוד ולבדוק בו את רעיונותיו ומטרותיו של ערפאת הוא מילה, משפט או אפילו נאום שלם. וכמוני גם נתנאל ואחרים שטענו לאורך העשור האחרון שלמרות נאומיו התוקפניים, דבריו לא תמיד משקפים את מטרותיו האמיתיות ויש להמשיך בתהליך השלום. אני מניח שעראפת אומר לעיתים קרובות מדי את מה שקהלו מעוניין לשמוע. אם הוא מול עמו הוא יהיה לוחם חסר פשרות. אם הוא מול עם האויב הוא יהיה רודף שלום וצדק. ואם הוא מול האמריקנים הוא יגיד שהספינה בכלל שייכת לקבוצת תיירים גרמנים שבאו לבלות במפרץ עם ציוד צלילה שנראה כמו טילי סאגר, כמה קטיושות וחומר נפץ פלסטי חדיש. ערפאת הוא פלסטיני שרוצה ופועל לחיסולה של ישראל בכדי להגיע למדינה פלסטינית שהוא יכול למכור לעמו. לצד מדינת ישראל במקרה הטוב, או על שטחה של מדינת ישראל במקרה היותר טוב. אבל אני לא הגעתי למסקנות האישיות (והבלתי מדויקות) הללו מתוך נאומיו ודבריו (למרות שבוודאי גם מהם). הרי גם לפוליטקאים שלנו מילה זה דבר הפכפך שמאחוריו עומדים אינטרסים נסתרים. ברם! מנאומיו לאומה אפשר ללמוד לאו דווקא על האיש. אלא על האומה שאליה הוא מוסר את דבריו. אם מנהיג נאלץ למשל להחריף את דבריו ולנהוג בקיצוניות מיליטנטית כשהוא נואם בפניו. אפשר ללמוד דבר או שניים על דיעותיה ושאיפותיה של החברה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקש לחזור על שאלה שכבר עלתה באחד הדיונים כאן: אם תכניתו של ערפאת היא תכנית השלבים לחיסול ישראל, למה הוא לא קיבל את הצעותיו של ברק בקמפ-דיוויד? הרי הוא היה יכול לשלוט היום על 90/92/95/98 אחוזים מהשטח, מה שהיה נותן לו עמדה טובה יותר להמשך תוכניתו. לדעתי הוא לא קיבל את ההצעות כיוון שהן לא היו מספקות - היו חסרים בהן מספר מרכיבים. ומכיוון שערפאת לוקח את הקמת המדינה הפלסטינית ברצינות מתוך הבנה שחתימה על הסכם "סוף הסכסוך" תהיה סופית לחלוטין, הוא לא יכול היה לקבל סוף סכסוך שבו הפלסטינים לא מקבלים את המינימום בעיניו- מדינה על כל גבולות 67', כולל ריבונות במזרח ירושלים ולפחות ניהול משותף בהר הבית. עובדה זאת מצביעה בעיני יותר מכל על הכוונות והמטרות האמיתיות של ערפאת והפלסטינים, הרבה יותר מהצהרות רהב או הצהרות שמטרתן להשיג "שקט תעשייתי" בקרב הפליטים או הפלסטינים בשטחים. אתה עצמך כתבת, דב, שערפאת לא אמר "כל הפליטים" אלא "הפליטים". אני נוטה להסכים שהפרשנות המועדפת היא שהוא הבטיח פתרון לכל הפליטים במסגרת החזרה לבתיהם, אבל גם הוא יודע שאין זה דבר ריאלי, בדיוק כפי שמנהיגינו יודעים שאי אפשר לחסל את הטרור/ההתנגדות הפלסטינית באמצעות כח. ערפאת אולי מחבל, אבל וודאי שלא מטומטם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתדל להביא עובדות שמדברות בעד עצמן. אתה מבקר את אמ"ן על הערכות, ומביא במקומן הערכות נוגדות. אני מעדיף בנושא שלפננו את הערכות אמ"ן, אבל כשעוסקים בדברים כאלה אי אפשר לעולם להוכיח שצד אחד צודק והשני טועה או להפך. למה בהנחה שערפאת דבק בתורת השלבים, הוא לא קיבל את מה שהוצע לו בקמפ דויד ? שוב, זו שאלה של הערכות והשערות. כמי שאכן חושב שהפלשתינים רוצים לחסל אותנו בשלבים ההערכה הפרטית שלי (וזו כמובן רק הערכה, כמו הדעות שאתה מביא), היא שמדובר בטקטיקה. ערפאת פועל הרבה בצורה אינסטינקיבית, והוא חושש לעבור את הגבול. למשל, מסתבר שבעניין האנייה, הוא נכשל ומבלי משים עבר את הגבול, דבר שהציב אותו זמנית בעמדה נחותה, משום שנראה שאצל האמריקאים (אצלך עדיין לא), נפל איזה אסימון בגלל האניה הזאת. כאשר השקרים שלו ממש ממש מעוררים גחוך והוא לא מצליח להסתיר את כוונותיו הוא מאבד תמיכה אפילו במדינות אירופה, והתמיכה הזאת היא גורם מאד חשוב לו. ייתכן והוא חושש שאם יחתום על שלום ואחר כך יצא למלחמה , יאבד את תמיכת ארצות הברית והעולם, דבר שעלול להצעיד אותו ואת עמו המון צעדים לאחור. כאמור הוא פועל בצורה אינסטינקיבית, בדרך כלל מצליח בדרכיו לשחק על הגבול, ואני חושב שהאינסטיקטים שלו טובים הרבה יותר משלי, למשל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |