בתשובה לדובי קננגיסר, 31/05/00 8:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רק שניה, אז אני וכלב המחמד שלי מהווים משפחה? אם כן, אז מה בעצם לא מהווה משפחה? אני גם בקשרי משפחה עם החברים שלי, המעסיקים שלי, השכנים שלי, טכנאי המזגנים שלי ואולי אפילו האנשים איתם אני מתווכח באינטרנט? אחרי שנים של התפתחות תחת מסגרת מסויימת, הגענו למצב שבו ההתפתחות המנטאלית של צאצאינו תלויה בקיומם של דמויות מפתח בחייהם - תינוק צריך אמא. זה לא משנה מי משמש בתפקיד הזה, אם זה אמא, סבתא, הגננת או אבא. הוא צריך דמות מטפלת ומחנכת, מישהו שמצד אחד ילמד אותו ויגן עליו ומצד שני ישחק איתו ויאהב אותו. הוא צריך גם דמות אב - שוב, אין זה משנה מי ממלא את התפקיד הנ"ל - דמות סמכותית יותר, שתשמש לו כקונטרה או תחליף לדמות האם בתור מודל לחיקוי. זו היא משפחה - תא חברתי שמשמש לצרכי רביה וגידול ילדים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה הקשר בין דבריך לדברי - התא המשפחתי נוצר או כתוצאה מקשר ביולוגי (אחים אחיות הורים ילדים וכו'), או כתוצאה מהתקשרות הדדית לכדי משפחה (נישואין, אימוץ). גבר ואישה שאחד מהם עקר, לא יכולים להתחתן ולהחשב למשפחה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יצאתי נגד הקביעה של בית המשפט, איתה אני כמובן מסכים, אלא נגד ההגדרה שלך למושג ''משפחה''. התא המשפחתי קיים אך ורק על מנת לאפשר להורים לגדל את ילדיהם. לפי דעתי, זוג, הטרוסקסואלי חד מיני או תלת מיני, לא מהווה משפחה אלא בסך הכל צמד של בני אדם שחיים ביחד. יש לנו צורך ביולוגי להתקשר עם אנשים, נכון. אבל הצורך הזה קיים אך ורק בכדי לאפשר לנו להביא ילדים (או במקרה של זוגות חד מיניים, לגדל ילדים) לעולם. מעבר לכך, אין שום סיבה שזוג ערירי יכריח את עצמו להוות ''משפחה'', שהרי כל אחד מהם יכול חוקית ומוסרית לקום וללכת ברגע שמתחשק לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו שטות מוחלטת. התא המשפחתי קיים כדי לתת תחושת ביטחון ושיכות לכל מי ששיך אליו, הורים כילדים. הצורך הביולוגי הוא רק אחת מהסיבות לקיום משפחה. הצורך האישי והחברתי משמעותיים לא פחות. היכולת לקום וללכת קיימת במשפחות עם ילדים בדיוק כמו במשפחות ללא ילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודאג לשעבר, היכולת לקום וללכת קיימת תמיד, בדיוק כפי שהיכולת לרצוח לבזוז ולאנוס קיימת תמיד. אין הרבה הורים בריאים בנפשם שיהיו מוכנים לנטוש את ילדיהם, וכפי שאמרתי - אני לא מחשיב זוגיות כמשפחה. אל תבלבל גירושים עם נטישת ילדים, בבקשה. שנים של אבולוציה גרמה לכך שרק פרטים שדואגים לצאצאיהם יצליחו להעביר את הגנום שלהם הלאה, ולכן כיום יש לנו את ה''צורך האישי''. טאבואים חברתיים, כפי שברור לשנינו, נועדים בדרך כלל כדי להוסיף משנה כוח לצרכים פסיכולוגיים או כדי להוסיף עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת...כשאתה חושב שאתה מכיר מישהו... משמעותו של התא המשפחתי בעיני הוא תמיכה מוחלטת, כלומר התא המשפחתי משמש את הקן שממנו האדם הצעיר והבוגר יכול לעשות גיחות אל העולם ולדעת שיש מי שיקבל אותו בחזרה. אני יודעת בודאות שגם אם למשל ארצח את אחי היחידי, ההורים שלי עדיין יהיו ההורים שלי, למרות שיהיה להם ילד אחד פחות. ובנימה רצינית יותר, משפחה היא הגוף שתומך בך בזמנים קשים ומשתתף בשמחתך בזמנים טובים. המשפחה המידית שלך הם אנשים שישארו המשפחה שלך וקבוצת התמיכה המידית שלך, פשוט כי הם לא יכולים שלא. אני יכולה להתגרש מבעלי, אבל לא מהורי ולא מאחי, לא משנה כמה הוא מדבר שטויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אנשים כאן מחליטים שאני האנטיכרייסט ואז טוענים בפני בדיוק את מה שאמרתי רק בניסוח אחר? הוא שאמרתי, ההורים שלך יקבלו אותך תמיד, אבל לא בהכרח בעלך. בגלל זה הם מהווים משפחה והוא מתפקד כשותף לחיים. להזכירך, העובדה שהם נקראים "ההורים שלך" מעידה על כך שאת צאצאית שלהם, ולכן הם מחויבים אלייך מוסרית, בהתאם לדרישות הפסיכולוגיות והתרבותיות הרגילות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אף אחד לא טען שאתה אנטיכרייסט. ב. נסה לרצוח את אחיך (סתם, אל תרצח אותו) ובדוק מה יחס ההורים שלך אליך. סביר להניח שהם עדיין יהיו ההורים מבחינה פורמאלית אבל אני מאוד מסופק אם הם ימשיכו לתפקד כהורים. הורים מסוימים מתנתקים לילדיהם בגלל דברים פחות חמורים מרצח אח, כמו שינוי אורח חיים לפחות דתי או נישואים עם בן\בת אותו מין. ג. מעבר לכך, יחסי נישואים בין בני זוג (מין לא משנה בעניין הזה) הם דבר מחייב. רגשית, מוסרית חברתית וכלכלית. אני מצפה שאישתי תקבל אותי בכל מצב למעט אם אעשה דברים נוראיים או אשנה את אורח החיים שלי בצורה קיצונית. אישתי מצפה ממני אותו הדבר. אולי ההגדרה של מה נורא או הרף משתנים אבל זוג שרואה עצמו מחויב הוא משפחה לא פחות מזוג שיש לו ילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני שמח לשמוע. ב. תודה שהוספת את ההערה בסוגריים. הורים הם קודם כל בני אדם ורק אחרי כן הורים. אנשים עושים דברים שונים ומשונים שלא נראים לנו מוסריים, כמו למשל אונס, רצח או "ציות לפקודות". יש גם הורים שמתכחשים לילדיהם כאשר האחרונים מגלים להם שהם יצאו מהארון, זה עושה את זה מוסרי? או נורמלי? אגב - אני לא בטוח בקשר לסטטיסטיקה, אבל נראה לי שיותר הורים התכחשו לילדיהם בגין נטיותם המיניות או שינוי בהשקפת עולם דתית, מאשר בגין רצח או פשעים אחרים. ג. יכול להיות, אני באמת לא יודע. אבל נסיוני האישי אומר לי שחוץ מהמשפחה המידית, אין על מי לסמוך בעולם - וגם זה מוטל בספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני משתתף בשמחתך. ב. רק מכיוון שיותר אנשים יוצאים מהארון או בשאלה מאשר רוצחים את האחים שלהם. ג. אני מכליל את אישתי במשפחה מידית שלי למרות שעדיין אין לנו ילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. לא דיברתי דווקא על רצח אחים. לאחרונה התפרסם ראיון עם אחותו של ברוך גולדשטיין, כזכור לכולם, ואני לא צריך לציין מה עמדתה בקשר לאחיה. או עמדתה של אימו של יגאל עמיר, אם כבר מדברים על זה. אני די בטוח שגם הוריהם של רוצחים תת-אנושיים אחרים שולחים להם עוגיות וסיגריות ליומולדת בכלא. ג. אשריך. אני, אישית, עדיין חושב שאם יום אחד תחזור לביתך ותמצא את אישתך במהלך פולחן שטן ו/או בגידה בך עם גבר אחר, העמדה שלך לגביה תשתנה. זאת כמובן בנוגע לרוב רובם של הזוגותת הנשואים, בלי לגלוש כאן לפסים אישיים. למעשה, אני חושב שאת נקודת המחלוקת בינינו הצלחנו לאתר בנקודה זו, ולכן המשך הדיון בנושא הוא עקר, עד היום בו אני אתחתן ואשנה את דעתי, או עד היום (שאני מקווה שלא יגיע) שבו אתה תתגרש ותסכים איתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. יש לצערי בארצנו עוד כמה אנשים חוץ מגאולה עמיר ואחותו של ברוך גולדשטיין שסבורים שיגאל וברוך הם גיבורים. ביניהם, אחדים שאינם קרובי משפחה שלהם. ג. פולחן שטן, מגניב. בגידה, אני יכול לומר את אותו הדבר על אמא שלי (למרות שהדבר לא יכול להיות. אמא שלי לא עושה דברים כאילו!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. אני איתך. תינוקות באים מחסידות, לא מאמהות. אחרת זה לא הגיוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם תרצח את אחותך ההורים שלך יכעסו מאד. ב. אנשים שמתכחשים לילדיהם בגלל נטיות מיניות (או בחירת בן/בת זוג, או בחירת קרירה, או כל דבר אחר שלא מענינם) הם אנשים עלובים ופתאטים שלא מגיע להם שתהיה להם משפחה. ג. נכון שהמשפחה המידית שלך היא הוריך ואחיך, אלא שבשלב כלשהו אם הכל הולך בסדר, בן/בת הזוג הופך להיות חלק מהמשפחה המידית שלך, ולו רק בגללל שאותו אדם שותף לך בהורות, כלומר באחריות הטוטאלית לאדם חדש לגמרי שהוא המשפחה המידית שלך כמו שאף אחד אחר לא יכול להיות. וזה ממש לא משנה אם אתה חולק מאגר גנים עם הצאצא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה קביעה שרירותית האם אהבה האב סמכותיות אולי הדעה הזאת היא הסיבה שאנשים חושבים שלא יכול להיות תא משפחתי ללא שני המינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שכלל לא ציינתי את הדעה שלי (שהיא כמובן הפוכה מזו שייחסת לי), אלא גם הטענה שלך לגבי הקביעה השרירותית שלי היא לא במקום, בעיקר מאחר וציינתי בערך מליון פעם שאין זה משנה מי ממלא את התפקיד של כל אחת מהדמויות. המושגים ''דמות אם'' ו''דמות אב'' לא הומצאו על ידי. אני בטוח שבחלק משמעותי מן המשפחות הדו מיניות התפקידים בעצם הפוכים, ואין זה ממש משנה, כל עוד הילדים מקבלים את התמיכה שהם זקוקים לה. אני מניח שגם בקרב זוגות חד מיניים בסופו של דבר אחד ההורים ממלא את תפקיד ה''אב'' והשני ממלא את תפקיד ה''אם'', בין אם הם מכירים בכך או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היחס הישיר לדמות אם הוא נקבה והיחס הישיר לדמות אב הוא זכר כל עוד אנשים יראו בדמות אב כדמות סמכותית ובדמות אם דמות של אהבה משחק או כל דבר דומה המצב הזה ישאר דומה. אולי הגיע הזמן שהביטוי דמות אב יעלם כנ''ל דמות אם מה גם שיתכן ששני ההורים ימלאו את שתי הדמויות. אני לא מכיר איך זה הולך בצורה פסיכולוגית ואיך זה ישפיע על הילד אבל אני לא חושב שיש איזה שהיא חובה שאחד ההורים יהיה כזה והשני יהיה אחר. במידה ואינך מציין דעה שלך כאשר אתה רושם משהו מוטב כי תציין זאת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |