|
||||
|
||||
את הסיבות אני מניח ינסו לנתח באמ''ן. הבעיה המרכזית היא שאנו נלחמים בטול-כרם (להבדיל מן הפעולה בשכם שהיתה עם פוקוס ברור) ומשיגים השגים שאינם רלונטים לירושלים ולחדרה |
|
||||
|
||||
תגובתי לא עסקה כלל בשאלה אם נכון או לא נכון היה לעשות את הפעולה הזאת (אני, אגב נוטה לחשוב שכן, אבל, כאמור לא זה הנושא), אלא במקצועיות הצבא לאחר שקיבל את הפקודה לבצע. |
|
||||
|
||||
וטענתי היא שהוא לא נתקל בהתנגדות ממשית |
|
||||
|
||||
כי האויב ידע שצה''ל מיומן, ופחד להתנגד. על כך יש מקום להיות גאים. בחילופי הדברים, גם בנקודה הזאת כבר היינו. |
|
||||
|
||||
משום מה האויב ה''פחדן'' בחר להתאבד בפיגוע התאבדות בירושלים. הנקודה שהוא העדיף לבחור את מותו בפיגוע טרור ולא במלחמה מול כוח צבאי. מן הראוי שננסה להבין את המוטיבציה האנושית הזו במלחמה הנוכחית. אם יש בכלל איזה שהיא תועלת ב''לנסות ולהבין'' את מניעי האויב. |
|
||||
|
||||
מעולם לא טענתי שהאויב פחדן. זה אחד הדברים האחרונים שאפשר לטעון. העובדה שבחר לא להתמודד ישירות, אפילו לא כדי להשיג תוצאות חלקיות מראה שהעריך שבהתמודדות כזאת לא יהיה לו שום הישג, ואפילו לא של גרימת אבידות לנו בצורה משמעותית, משום שצבאנו חזק מצוייד, וגם מיומן בשיטת מלחמה כזאת. העובדה הזאת גם מדגישה ומחזקת את ''תיאוריית הפיל המסומם'' שלי. האויב לא יבחר בדרכים שבהם יוכל להציג רק כשלון. לכן אם נקח את האתגר שלו ונגיד שגם לנו מותר לפגוע בכל הכח באזרחים כמו שלו מותר, יוותר מראש על השיטה הזאת, ולא כפי כהערכת רבים כאן שחושבים שזה לא ירתיע אותו. הוא תמיד בוחר בדרך שמשרתת את האינטרסים שלו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |