 |
שאלה מצויינת, אם יורשה לי להגיד. כאן נמצאת ההיפרדות הגדולה של הפופריאנים מהמצדיקנים. הפילוסופיה המצדיקנית היא ביסודה מוניסטית: בהתבסס על העקרונות המצדיקנים שלנו, אנחנו אמורים להסיק מה אמיתי ומה שקרי. הפילוסופיה של פופר נוטה לפלורליזם, כי אנחנו יכולים עקרונית להחזיק בכל השערה כל זמן שאנחנו מוכנים להעמיד אותה לביקורת ולהכיר בכך שהיא עלולה להתגלות כטעות. בגלל שאין לנו הצדקות, אין לנו אף פעם ערובה לכך שההשערות שלנו אמיתיות, ו"מותר" לנו להחזיק בכל השערה שאין נגדה ביקורת תקפה.
הקריטריון של ניתנות-לביקורת הוא כנראה לא מספיק, ופופר וממשיכיו עוסקים הרבה במתודולוגיה ומנסים להעריך קריטריונים לבחירה בין היפותזות (כמו כוח הסברי ועוד). כאן הם די נפרדים מהשיח "הרגיל", כי מה שמעניין אותם זה באיזה היפותזה רציונאלי להחזיק ולא כיצד אפשר להצדיק את ההיפותזה. הדיון עוזב את המטאפיסיקה לטובת המתודולוגיה.
היחס של פופר לקונבנציונאליזם מורכב. הוא בוודאי לא קונבנציונאליסט, כי הוא חושב שאנחנו (האדם הבודד, לא הקהילה) יכולים לבקר כל עמדה. עם זאת, הוא כן חושב שההשערות שאנחנו מעלים מגיעות מההשפעות של התרבות ומהחברה. והוא כן חושב שהמדע בנוי על הסכמות שמאפשרות שיח מעניין. מאז הנאורות, הזרמים המצדיקנים רואים בחברה ובמסורת אוייב שעומד בינינו לבין הרציונאליות. בניגוד להם, פופר רואה ערך למסורת (וכי מניין יגיעו ההשערות?), קורא לנו לקבל אותה טנטטיבית ולהתאמץ לבקר אותה בו-זמנית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש