|
||||
|
||||
לגבי הסיפור הראשון שלך: ישנו מנגנון נפשי שאיני יודעת איך לקרוא לו, אז אקרא לו "מנגנון חוסם אמפתיה". הוא נכנס לפעולה כשמופעל טריגר מסוים - כמו אשנב שנסגר בנפש, מאפשר לבצע את העוול או ההתעללות, ובשלב מסוים נפתח שוב, אפילו בהדרגה, והאדם חוזר לסופר-אגו שלו ולהשגחת המצפון/מוסר/אמפתיה. (סליחה על עירוב המונחים, אולי יש מונחים מתאימים בקרימינולוגיה לתאר את זה אבל אני לא מתמצאת בקרימינולוגיה). |
|
||||
|
||||
בכל מקרה, בהרבה המקרים האדם שביצע את העוול וההתעללות, אינו חוזר למצבו הקודם. אנשים נוהגים להפעיל דיסוננס קוגניטיבי ולהצדיק את מה שהם עשו כלומר, ''להתאים'' את המצפון למעשים. הגבול המוסרי שלהם משנה. אולי יש כאלו שהרוע שבמעשיהם ברור להם והתוצאה היא שרוע זה משמש כתמרור אזהרה. על פי מה שקראתי וגם ראיתי, רוב האנשים ''מסדרים'' את המצפון ומנמיכים בהתאם את המסגרות המוסריות. |
|
||||
|
||||
או זה, או מפתחים רגשות אשם, גם זה עוזר. |
|
||||
|
||||
עם רגשות אשם צריך להתמודד וזה כבר טוב. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |