|
אם אני רואה עוד סרט ישראלי שעוסק בדיוק בנושאים שתארת אני צורח! יותר מדי סרטים ישראלים טרחניים מתעקשים לעסוק דווקא בבעיות חברתיות, אלק, כאלו. די! עוד סרט על יהודיה כשרה שמזדיינת עם ערבים? ("חתונה פיקטיבית" היה דווקא סרט ממש בסדר), עוד סרט על חילונים/חרדיים? (היה כזה ממש עכשיו, לא זוכר את שמו, ותאמת לא ממש מעניין אותי) על ימין ושמאל לא ממש כדאי לדבר, כי לא נראה לי שיש יוצרי סרטים (גם מהגרועים שבהם) שהם ימניים, אז אין ממש טעם. כל הנושאים שאתה מציג מתייחסים לאנשים ולבעיות אנושיות בצורה סטריאוטיפית וסטטיסטית. סרט עושים על בעיה של איש או שניים לא של עם, אם בכלל יש פירוש לכזה מונח מחוץ לספרי הסטוריה ונאומים פוליטיים. לכן אולי כל הסרטים האלה (וסביר להניח שגם רוב הסרטים שיעשו, כי ודאי יש מפיק או שניים שלצערי חושבים בדיוק כמוך) כל כך נמוכים. יש סרטים ישראלים טובים, אבל הם יוצאים בהפרשים של 5 שנים לפחות בין אחד לשני, הנה כמה דוגמאות: "אוונטי פופולו" (רפי בוקאי שעזב את הבימוי לטובת הפקה, וחבל), "שורו" ו"חולה אהבה משיכון ג"' (שבי גביזון, ואני מחכה בכיליון עיניים לסרט הבא שלו). אולי הקרן צריכה להעניק מכספינו לתסריטים ראויים יותר, או שתסריטים ראויים יותר לא מגיעים לשולחנה.
|
|