 |
בכ"ז הערה בעניין היער: לפחות מתוך המקור שהבאת, לפי *כל* העדויות הכתובות מסביבות אמצע המאה ה-19 וקודם לכן (להבדיל מסיפורים ששמע ד"ר זחאלקה מזכרונם של קשישים שנולדו לאחר מכן), מצטיירת באיזור הספציפי שהיה אולי המיוער ביותר בא"י (?) תמונה דלילה משהו. היער, שאינו אפילו חורש מתואר ככזה שניתן לעוברו ברכיבה קלה של חצי שעה והוא בעל חלקים רבים חשופים וקרחים – חורבן מיד אדם, שפשה גם בשאר הארץ כפי שמספר החוקר הבריטי C.R. Conder.
תמונה דומה עולה גם מתוך תיאוריו הכתובים של מארק טווין בסיירו בארץ 1: "העמקים הם מדבריות מכוערים המעוטרים בשוליהם בצמחייה דלה שפניה כמו אומרות יגון וייאוש...לא יכולנו לעצור למנוחה גם לאחר רכיבה של שעתיים-שלוש מהמחנה שלנו, אף שהנחל זרם לצדנו. לכן המשכנו בדרכנו שעה נוספת. אמנם ראינו מים, אבל בכל מרחב השממה סביבנו לא היה אפילו קמצוץ צל, ונצלינו קשות בשמש היוקדת. 'כצל סלע כבד בארץ עייפה' - אין ביטוי יפה מזה בכל התנ"ך, ואין ספק שמכל המקומות שבהם שוטטנו, אין אחד המסוגל להעניק משמעות כה נוגעת ללב לביטוי כארץ צחיחה, חשופה קירחת זו".
עולה כאן האפשרות, ולא חקרתי היטב את הנושא, שגם אם קציר העצים המלחמתי חיסל את רוב מה שנותר, אותו רוב היה מיעוט מכלל מה שהיה שם זמן לא רב קודם לכן, שחוסל באדישות השלטון והאוכלוסיה כאחד (הם יכולים היו להתארגן למשל לשם קביעת מכסות ולנטיעות).
בעניין קרוב, במאמר מוזכר שגורל דומה פקד גם מינים כגון היען, הברדלס ואייל הכרמל, ואין בכך פלא שהרי כולנו מתפללים מדי יום שלמינים אל תהיי תקווה, וכוחה של התפילה ידוע. בכ"ז הצליחו כמה מינים לשרוד קללה עתיקה זו – למשל הזאב המזרח תיכוני. לאחרונה התברר 2 שלא רק החתול, אלא גם אבי הכלב הגיע מסביבותיה של אם החיטה. כדי לבדוק זאת הושווה מטענם הגנטי של זאבים מרחבי העולם לזה של מיני כלבים שונים. התברר שהקרוב אליהם ביותר הוא הזאב המזרח תיכוני. בשביל זה דגמו בין השאר את זאבי מזרח תיכון - בעיקר מישראל. מדוע? כי באזורנו ניתן למצוא אותם רק, או כמעט רק באותו שטח זעיר עליו קמה המדינה היחידה בעולם(?) שמיוערת היום יותר מאשר היה שטחה מאה שנה קודם לכן.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש