בתשובה לשיימוס, 24/03/10 1:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני זוכר כמה נדהמתי כאשר שמעתי לראשונה על מתיליזציה בדנ"א: מסתבר שיש איזורים בדנ"א ש"מכוסים" בדרך כלל ומנגנונים פנוטיפיים יכולים לחשוף אותם. זה חלק חשוב המנגנון ההתמיינות של תאים (איך תא כבד ותא כליה, שלשניהם אותו הדנ"א, יודעים וזוכרים שהם שונים זה מזה). בגדול, זה כמו "מפסק" שאפשר להדליק בדנ"א ושהמצב של המפסק עשוי עקרונית לעבור לדור הבא ואם לא אצל רב תאיים, אולי אצל תאיים וחידקים. מנגנון המתליזציה מתועד היטב, אך אינני יודע אם זה אכן משפיע בצורה ניכרת על הורשה של תכונות נרכשות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נהפוך הוא, מתילציה ''עשויה עקרונית'' לעבור לדור הבא דווקא אצל רב-תאיים. כמובן, מי שמציע מנגנוני העברת מידע שעשויים להסביר הורשת תכונות נרכשות צריך לשכנע אותנו שה''קוד'' שלו אכן מושפע מהסביבה החיצונית, ויכול לעבור לדורות הבאים. אני מציע להמנע מדוגמאות מתחום ההתמיינות - תאים ממויינים אכן ימשיכו להתחלק ולשמור על מתילציה (ומבנים נוספים) במטען הגנטי, אבל רק למספר דורות (מעט עשרות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם מצב המתיליזציה עוברת בתורשה. עד כמה שהבנתי, מצאו דוגמאות בהן היא אכן עוברת, אבל אלו הם מקרי קצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטענתה של יבלונקה עוד לא חיפשו מספיק. חוץ מזה, לא רק המתילציה היא גורם אפיגנטי, ויש (אולי?) ממצאים בקשר למיקרו-רנ"א שגם הוא משפיע על יצירת החלבונים ועובר בתורשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מסתכלים על זה מספיק מרחוק, הרי שמתילציה של דנ''א זה בסך הכל עוד סוג של איפנון של הדנ''א, כמו מוטציות. אז נכון, מתילציות קורות באופן יותר תכוף מסתם מוטציות, אבל ההבדל האמיתי בין שניהם הוא ההתפשטות בפנוטיפ- אם יש לך מוטציה בתאי השריר, זה לא יעבור לילדיך, רק אם המוטציה תהיה בגמטות. לא ברור לי איך מתילזציה של דנ''א בתאים סתם עובר לגמטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבנים מתיליים יכולים להשתכפל בחלוקה מיוטית ולעבור לדור הבא, וזה (ככל הנראה) בדיוק מה שקורה בפאראמוטציות. אלליה וקוץ בה - הדוגמאות הידועות לכך הן גנוטיפיות לחלוטין (ראה וויקיפדיה לדוגמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני זוכר (אמנם קראתי את הספר לא מזמן אבל כבר הספקתי לשכוח) היא מדברת בעיקר על מתילציה אצל חד תאיים. ההבדל בין מתילציה לבין מוטציות הוא שאין צורך בכך שהסביבה תשפיע על הדנ"א עצמו (לא מוכר מנגנון שמסוגל לעשות את זה), והמתילציה מאפשרת, לפחות עקרונית, לדבר על תורשה עם עקרונות לאמארקיאניים בלי לשבור את הדוֹגמה המרכזית של הניאו-דרויניזם אליבא דקריק (כיוון זרימת המידע הוא תמיד מהדנ"א אל החלבונים ולא להיפך). אבל אתה צודק: אצל רב תאיים באמת יש קושי להצביע על המנגנון שממתל גמטות עפ"י ארועים סביבתיים. דוקינס מסביר שהקושי העיקרי הוא לא ביוכימי אלא עקרוני: האורגניזם צריך איכשהוא ל"דעת" מהו שינוי טוב ומהו שינוי רע, ולא ברור איפה יכולה להתחבא יכולת אינטליגנטית כזאת. בלשונו הציורית, אם שינויים פנוטיפיים היו מחלחלים, היינו נולדים עם גב כפוף, שער שיבה, סוכרת מבוגרים, עורקים מסוידים וכדומה (יש עוד בעיות עקרוניות עם תורשה לאמארקיאנית, אבל המצע קצר). אגב, יש אנקדוטה חביבה בקשר לדוֹגמה הזאת. מסתבר שקריק לא הבין בדיוק את המשמעות של המונח "דוֹגמה" כאשר ניסח אותה (קריק עצמו סיפר את זה). ועוד אגב: לכל זה אין שום קשר לתכנון תבוני, כמובן. אם כבר, הויכוח הזה מוכיח שטענות פופריאניות בקשר לאי אפשרות הפרכת הדארויניזם הן נטולות תוקף. אם יתברר שמנגנונים כאלה משחקים תפקיד לא זניח באבולוציה, דרוין יילך בדרכו של ניוטון כמגלהו של קירוב מצויין, וזה לא כל-כך גרוע (יבלונקה ולמב בטח לא יתנגדו להיחשב לאיינשטיין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קשור ל Lateral Arabesque? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אם אתה מאמין שכל אורגניזם עובר אבולוציה עד שהוא מגיע למדרגת חוסר ההתאמה שלו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי צריך להפריד בין אבולוציה בחד- וברב-תאיים. לגבי רב-תאיים, החומר הגנטי (אמור להיות) זהה בכל התאים. לכן אין הגיון בשינוי ה- DNA בתא בודד במהלך חיי האורגניזם, והאבולוציה מתבצעת ע"י מוטציות אקראיות בגנים בעת המעבר מדור לדור. אצל חד-תאיים, הגנים יותר דומים למה שאנחנו קוראים "ממים" אצל בני אדם. כל שינוי ב- DNA הוא בעצם שינוי בזהות התא הנושא אותו, ולכן האבולוציה עובדת שם באופן אחר, אולי ע"י מנגנון מתוכנת-מראש ליצירת מוטציות, למשל בדומה למתרחש במערכת החיסון שלנו. אולי זה מסביר מדוע מנגנוני תיקון ה- DNA הרבה יותר מפותחים ברב-תאיים, לעומת חד-תאיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביצורים רב תאיים, ישנם שינויים גנטיים בין תאים שונים באותו היצור. מעבר לשינויים כתוצאה ממוטציות ונזקים לדנ''א, ישנו איבוד הגרעין (עם כל הדנ''א) בתאי דם אדומים של בני אדם (וחלק מהיונקים). חוץ מזה, ישנה הפעלה של אלמנטיים אנוכיים (טרנספוזונים) בעיקר ברקמת המוח, אלמנטים שמושתקים בתאי הנבט. כתוצאה מכך, יש כשבעים עותקים (מספר זעום ביותר) עודפים במוח לעומת תאי הנבט, ויש המשערים שזה דרוש בשביל יצירת שונות במוחות שלנו. זה מבלי להיכנס לכל מני יצורים אקזוטיים (חלקם חד תאיים), שמשמידים חלקים ניכרים מהדנ''א של עצמם, שחיים בכורים גרעיניים שמרסקים להם את הדנ''א לשברירים קטנים באופן תכוף וכאלו שבמקום להתרבות זוויגית בחרו כאסטרטגיה לאמץ פיסות אקראיות של דנ''א שהם מצאו בסביבתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השינויים הגנטיים בתאי המוח או בכדוריות האדומות לא יגיעו לדור הבא. הם יכולים רק לתרום לתפוצת הגנים שיעברו דרך הביצית או הזרע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, רק התייחסתי לטענה ''החומר הגנטי (אמור להיות) זהה בכל התאים''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |