|
||||
|
||||
אומרים1 שתינוק קטן חווה רעב ככאב. אם היה אי פעם מחקר שמשווה רמות של רעב ושל כאב, אין לי מושג (אבל לו היה מחקר כזה, הייתי מסיקה ממנו שאין להרעיב תינוק, ולא שיש למול אותו). 1 קראתי אך לא היה לי זמן לחפש סימוכין לכך. |
|
||||
|
||||
וללא מחקר כאמור, הרעבת תינוק נראית לך כפרקטיקה מומלצת? |
|
||||
|
||||
רק אם הוא רוצה לאכול את חוברת העבודה של אחיו. |
|
||||
|
||||
אכילת חוברות זאת דווקא פרקטיקה מוצלחת. היא חוסכת את הצורך בניר כשזה יוצא. |
|
||||
|
||||
פעם היו זמנים שהרעבה היתה פרקטיקה מומלצת. בזמנים ההם הייתי תמימה ואמרתי רק את האמת, כך שלשאלתה של אחות טיפת חלב מבוגרת, עניתי ש"אני מיניקה אותו מתי שהוא רוצה" (עוד לא ידעתי שאומרים "עפ"י דרישה". ייתכן שהביטוי עוד לא הומצא אז), ולא ידעתי איזו שואה אני מביאה על עצמי. לפי הפרצוף שהיא עשתה, אפשר היה לחשוב שאני רוצחת ילדים מקצועית, והיא הסבירה לי באריכות ובחומרה רבה שכדי לשמור על בריאותה של מערכת העיכול של הפעוט חייבים להקפיד על מרווח של 4 שעות, או לכל הפחות 3 וחצי שעות, בין "ארוחה" ל"ארוחה" - ומה זה אם לא הרעבה? |
|
||||
|
||||
לגמרי. אגב, יש אנשי מקצוע ותיקים שממליצים כך עד היום, למרבית הבעתה. אותי מעניין מתי מתרחש ההיפוך לפי התפיסה הזו - אחרי פעוט בן שנה היו רצים עם הכפית ביד, מתחננים שיאכל ועושים ''אווירון''. שנה וחצי לפני כן אותו תינוק יכול היה לצרוח מרעב ודחפו לו מוצץ. |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי ההקפדה על אינטרוולים של ארבע שעות בין הנקות לא נבעה מהצורך לשמור על בריאותה של מערכת העיכול של הפעוט, אלא מהצורך לשמור על בריאותה הנפשית של האם, או למצער לשמור על רמת תפקוד מינימלית של האם (וזאת, כאשר צריך לקום כדי להאכיל את התינוק). גירסא אחרת מדברת על הצורך להרגיל את התינוק לסדר יום (ובעיקר סדר לילה, מה שמשתלב עם הגירסא הקודמת). מהרגע שהרך הנולד הפנים שכאן יש שעות לארוחות, והמסעדה אינה פתוחה 24 שעות ביממה, זה הזמן לרדוף אחריו עם הבננה. מהפך נוסף, או נגדי, (בעיקר עם הרך הוא רכה) הוא בתחילת גיל ההתבגרות, בלווי רמזים עבים או עבים יותר לגבי קיומם של מוסדות כדוגמת "שומרי משקל". האישפוז במחלקה להפרעות אכילה הוא המשך ישיר של שלושת השלבים הקודמים. |
|
||||
|
||||
אבל לא דובר על פתיחת מרווחים רק בלילה אלא גם ובעיקר ביום (בלילה בכלל ציפו שהוא יישן 8 שעות רצוף). לראייתי, כל ה"מישטורים" המסורתיים האלה של התינוק נובעים פשוט מחוסר היכולת של המבוגרים למודי הסבל ו"מחושלי האופי" לשאת את המראה של מידת העונג העצום של תינוק רך שמתפנק על אמו, ואת הסימביוזה שבין הגופים. |
|
||||
|
||||
נראה לי שהפער הפרשני קשור בכמה שנים שחלפו, להערכתי, בין הולדת התינוק הראשון שלי (בגיל צעיר מאוד) לשלך. בכל אופן, בזמני הודגש דווקא שזהו עניין של בריאותה של מערכת העיכול של התינוק, ושאם יהיה ''אי סדר בארוחות'', יהיו לדבר השלכות לא רצויות על ה''התפתחות הטבעית התקינה'' שלה. אא''ט - משהו מעין זה הופיע גם בכמה מן הספרים המעטים שעמדו אי-אז לרשות האם העבריה בארץ. (אגב - סבלו של תינוק מורעב מזיק לבריאותה הנפשית של האם הרבה יותר מתינוק שבע ושליו) |
|
||||
|
||||
בתור הפסאודו-מתמטיקאי התורן אני לא יכול שלא לשים לב לאספקט מעניין של ההודעה שלך. (השלב הבא: תינוקות דמיוניים ומרוכבים). |
|
||||
|
||||
לא מדובר בדמיוניים או מרוכבים (אפילו לא מורכבים) כי אם ב־IUD רב תכליתי. |
|
||||
|
||||
כמה מקורי! קישור לקומיקס שאינו xkcd! |
|
||||
|
||||
שמעתי (לא ערב שזה נכון) שמישהו בטכניון, עקב הפקטור של שורש כפול 10 באמת קיבל ציון דמיוני. (זאת אומרת כתבו את הציון שלו עם i, קשה לי להאמין שהממוצע שלו היה מרוכב). |
|
||||
|
||||
אכן, עכשיו ראיתי שמשהו בגיל שלו לא מסתדר. אבל זה באמת בגלל שהמסכן כל כך רעב, שהוא במינוס. |
|
||||
|
||||
מה באמת קורה עם הזמן המרוכב שהוקינג הציע פעם? |
|
||||
|
||||
לאחר חישובים מורכבים, התקבלה תוצאה דימיונית לחלוטין( ותודה למ.א.). |
|
||||
|
||||
נחמד, אבל הרעיון באמת נזנח בגלל בעיות אינהרנטיות? |
|
||||
|
||||
אין לי מושג, סתם קפצתי על משחק המילים. |
|
||||
|
||||
ומתי מתחיל התינוק להיות רציונלי? |
|
||||
|
||||
אתה אופטימי. |
|
||||
|
||||
אתה שואל מתי הוא מתחיל להיות מנה? |
|
||||
|
||||
הוא שואל מתי הוא נשבר. |
|
||||
|
||||
ישו היה תינוק טרנסצנדנטלי. |
|
||||
|
||||
למע״ד ישוע היה אחד משרשי הפולינום הידוע טריניטי. מי שהיה טרנסצנדנטלי הוא המהרישי מהש יוגי (מהרישי מהש יוגי [ויקיפדיה]) זצ״ל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |