|
||||
|
||||
ופה זו הבעיה: אם רוצים להמשיך ולחיות שלא כמו במדינות העניות, זה לא 'חסכוני', והנסיונות להיות ידידותיים לסביבה בלי לחזור לרמת חיים של מדינות עניות, הם נסיונות יקרים מאוד - אפילו אם מניחים הפחתה רצינית בייצור הפסולת (למשל, העלות של הפחתת מספר המכוניות ב-50% אבל הפיכת כולן לחשמליות; העלות של הפחתת כמות ייצור החשמל בישראל והפיכת כולו לסולארי - בשני המקרים ידובר בסכומים אסטרונומיים *עם ירידה ניכרת ברמת החיים*. יש דברים שקל לעשות - אני, למשל, כמעט תמיד רוכב כ-25 ק"מ לעבודה (למזלי, יש שם מקלחת). אני מן הסתם מזהם הרבה פחות מאשר לו הייתי נוסע תמיד לבדי ברכב. כנ"ל העברת הבית שלי למנורות פלורסנט, טיימרים למזגן, וכן הלאה וכן הלאה - אבל היי, במדינות עניות *בכלל אין את המזגן הזה*. אלה, עדיין, פרטים קטנים: הבעיה היא שלהעביר את *כל* החברה למצב 'ירוק' יותר זה הרבה מאוד כסף, ולפעמים - כמו בסיפור התירס והביו-דיזל - ייתכן שזה גורם יותר נזק מתועלת. אז למרבה הצער, זה לא-כל-כך פשוט. |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שאנחנו צריכים לשאוף להתאים את עצמנו לצורת החיים בקמבודיה,1 בסך הכל טענתי ש"חיים ידידותיים לסביבה לא בהכרח צורכים יותר משאבים". אגב, רגע לפני שמבינים אותי לא נכון - אני בהחלט לא מנסה להטיף לחיים נטולי "מותרות" או לחזרה למצב בו היינו לפני חמישים/מאה/מאתיים שנה. הנקודה שלי היא אחרת - אם אנחנו מודעים להשפעות של המעשים שלנו, אנחנו יכולים לשקול בצורה נבונה יותר אם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר או לא. וכשאנחנו משקללים את כל הנתונים, מן הראוי (לדעתי) להתייחס *גם* לשאלה הסביבתית.2 1 אכן, צר עולמי. 2 ואם לחזור לדוגמא הקודמת שלי - מדלהי לגואה אפשר להגיע בטיסה ברכבת. קיים הפרש במחיר אבל לא מדובר בסכום משמעותי (במונחים שקליים, כולל חישוב של כל ה"מסביב"), מדובר בחצי יום פלוס אם טסים (להגיע לנמה"ת בזמן לבידוקים, אסיפת המטען, יציאה וכו') לעומת שלושים שעות ברכבת, ומטוס מזהם יותר מרכבת. היות ולא מיהרתי לשום מקום - לקחתי את הרכבת, בין השאר בגלל השיקול הסביבתי. מצד שני, כשהייתי צריכה לבחור בין מעבורת של שלושה ימים לבין טיסה של שעתיים, בחרתי במטוס. אני בהחלט יכולה להבין מי שיבחר אחרת (בשני המקרים), קצת יותר קשה לי עם מי שלא מודע להשלכות של כל אחת מהבחירות שלו. |
|
||||
|
||||
לכלכלן שבי נראה שאילו מחיר הנסיעה במטוס ורכבת היה משקף (גם) את זיהום האוויר, התפלגות השימוש בהם היה אופטימאלית. אילו ה''מודעות הסביבתית'' היתה באמת אפקטיבית העלמה היקרה היתה נשארת בבית וחוסכת הרבה דלק. |
|
||||
|
||||
''אילו מחיר הנסיעה במטוס ורכבת היה משקף (גם) את זיהום האוויר, התפלגות השימוש בהם היה אופטימאלית.'' רעיון יפה, אבל זה כנראה לא היה עובד - בני אדם אינם רציונליים (גם) בעניינים כלכליים. שאל את כהנמן (ואם תחכה אז גם את טברסקי). אבל זה מזכיר את רעיון מס הסביבה, שייעודו תיקון הנזקים לסביבה בהתאם להערכת העלות הסביבתית של המוצר או השירות עליו מוטל המס. זה בכל אופן הסיכוי היחיד שאני רואה להפחתת כמות הפירסומים שאני מקבל הביתה. דרך אחרת מצא מכר (לשעבר) שלי. עבור חמישה שקלים ליום ומפתח לתיבה, הוא והבוס שלו, מסלקים את דואר הזבל מן התיבה, מה שמשאיר את בעלי התיבה חסרי אונים כאשר צריך למצוא שיעורי יוגה או פיצה בדחיפות. |
|
||||
|
||||
בהולנד מקובל להדביק על תיבת הדואר מדבקה המבקשת ''בלי דואר פרסומי'' ומחלקי הפרסומות בד''כ מתחשבים בזה. |
|
||||
|
||||
ולכן אמרתי שהשיקול הסביבתי הוא שיקול *נוסף* ולא שיקול יחיד. ניסיתי לצמצם במידת האפשר את העליות שלי למטוס, אבל לא ויתרתי לחלוטין את הדרך הזו כשהחלופות היו לא-סבירות (במונחים שלי). לא צריך להיות רדיקלים ולחשוב במונחים של הכל או כלום. במקרה כזה, בדרך כלל התוצאה היא "כלום" כי את ה"הכל" קשה להשיג. גם הרבה (או "משהו") זה לא מעט. |
|
||||
|
||||
אופטימלית למי? בהקשר זה, נזכרתי באנקדוטה מ'הכלכלן הסמוי': פעם הוא הגיע לכנס של איזה ארגון סביבה שוחר-טוב, ובכניסה שאלו אותו באיזה אמצעי תחבורה הגיע. הוא שאל למה, והסתבר שהם מתחייבים להגיע לאיזון פחמני: כנגד כל פחמן-דו-חמצני שנפלט בתהליך ההגעה לכנס, הם נוטעים עצים לפי חישוב המאזן את הכמויות. מיד הצהיר הרטפורד בשמחה כי הוא בא מאוסטרליה בספינת קיטור מונעת בסוג הפחם המזהם ביותר הקיים. |
|
||||
|
||||
קשה לקבוע מי הצד היותר מטומטם בסיפור הזה, אבל לאחד הצדדים לפחות יש כוונות טובות.השני נשאר בטימטומו ללא עלי תאנה. |
|
||||
|
||||
להפך, הוא הביא לנטיעת המוווון עצים, חלקם אולי עצי תאנה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |