בתשובה לסמילי, 20/01/02 10:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואיך מתמודדים עם אוסף של קבוצות בעלות אמונות סותרות בנושאים חופפים לגבי מה שראוי להיות ביחס לכלל? כל פתרון אפשרי יוביל למצב של "כולם מפסידים", ועל ההכרעה להיות לטובת הברירה הגרועה פחות מבין השתיים האלה: (א) משטר המטפח ריב פוליטי אינסופי, בו כל קבוצה מצליחה, בהזדמנויות שונות, לכפות קצת מתפיסת עולמה על הקבוצות האחרות (מכניזם המכונה "פשרה", משום מה). (ב) משטר הטוען שלאף קבוצה אין זכות לכפות דבר על אף קבוצה אחרת. בשני המיקרים כל הקבוצות תיפגענה במידה שווה, אך באפשרות השניה הפגיעה בהן תהיה פחותה (תנבע אך ורק מהעדר הכפיה הרצויה, ולא גם מ"כפיה נגדית" לא רצויה). יש גם אפשרות שלישית ("קבוצה אחת כופה את דרכיה על כל השאר"), אך היא אינה ישימה בשל העדר קריטריונים לבחירת הקבוצה והעובדה כי כל בחירה לעולם לא תקבל מעמד של קונזצנזוס, וככל הראה מלחמות אזרחים תפרוצנה עד להתכנסות המשטר לאחת משתי האפשרויות הקודמות, אולי בכמה מדינות שונות. אולי זהו המקור האידיאולוגי לתנועת הלאומנות (שאיני מכיר היטב). נקודה זו מעלה שאלה מעניינת, לטעמי, והיא: במה מותרות כמה מדינות ריבוניות נפרדות על מדינה יחידה בעלת קהילות סגורות, או על אותו עיקרון, פדרציה של מדינות הפועלות תחת משטר (ב) המתואר לעיל? הרי באפשרות השניה מנגונים לוגיסטיים ומנהליים רבים של המשטר יהיה משותפים, ונדמה לי כי ניתן לקבוע ש"המערכת" תפעל בעילות רבה יותר. אולי זוהי השיטה האופטימלית: קבוצה של "קהילות סגורות" במידה זו או אחרת, ואוסף של רשויות בלתי תלויות אשר כל קהילה רשאית לקבל או לדחות כל אחת מהן - ועל בסיס החלטות אלה לקבוע את מערכת היחסים בינה לבין שאר הקהילות. על פניו נראה הרעיון כמסוגל לספק מצד אחד יציבות מקסימלית, ומצד שני יעילות אופטימלית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שציינתי, יש שתי גישות, ליברליזם או רב-תרבותיות. ההצגה כאילו יש רק גישה אחת, היא שקרית. גישה (א) אצלך צריכה להיות למעשה "משטר המטפח *משא ומתן* פוליטי אינסופי, בו כל קבוצה מצליחה, בהזדמנויות שונות, *להשפיע* קצת מתפיסת עולמה על הקבוצות האחרות (מכניזם המכונה "פשרה", משום מה)." גישה (ב) "משטר הטוען שלאף קבוצה אין זכות לכפות דבר על אף קבוצה אחרת.", שוות ערך לגישה (ג) כאשר קבעת את הקבוצה (הקבוצה שלא רוצה לכפות ולהכפות), כמו שציינתי, גם אני ליברל (זאת אמרת, תומך בגישה ב), אבל יש לי את היושר האינטלקטואלי, להכיר את הגישות איתן אני לא מסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחזור לדוגמא המקורית: כיצד הדתי יכול לשכנע אותי שתחבורה ציבורית בשבת אינה רצויה, וכיצד אני יכול לשכנע אותו שלימוד כתבי הדת שלו אינו שקול לשירות צבאי? או (וסלחו לי על חוסר הדיוק ההסטורי): כיצד ה"דרומי" יכול לשכנע את "הצפוני" שהעבדות היא נהדרת? לא ניתן לגשר על הפערים הערכיים, ומכך אני מסיק שאופציה הטובה ביותר לחברה פלורליסטית היא הליברלית וכי האופציה אותה כינית "רב תרבותיות" היא הרסנית מטבעה. איני מסכים איתך בקביעתך "גישה (ב) שוות ערך לגישה (ג)". הליברליזם במתכונתו הלקאסית אפשרי רק כאשר כל התרבויות המאוגדות תחתיו מחזיקות בסט ערכים שאינו מחייב כפיה. לא נכון לטעון שרק הליברליזם בעצמו הוא כזה, כפי שבעצם משתמע מקביעתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לשכנע, אפשר (1) למצוא "פשרה" בעזרת משא ומתן (כמו דוגמת השבת בישראל). או (2) להתפצל (וגם אז, לא חייבים לגמרי, אפשר להקים אוטונומיות). אני מקבל את הערתך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |