בתשובה לדב אנשלוביץ, 17/02/10 19:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מהיכן הסקת שאני עוסק ב"ניטרול במודע של אמצעים שאכן יש לך, לנוכח סכנה קיומית". היכן ראית שאני מנסה לנסח לך "שולחן ערוך" מה "עשה" ומה "אל תעשה" בזירת המדיניות? מה שעשיתי הוא לציין שפגיעה המונית באזרחים היא מטבעה נגועה בפגם מוסרי בלי אבל ובלי אולי. הפגימה המוסרית הזו מחייבת אותנו לעשות כל מאמץ להימנע ממעשים כאלו או לחילופין להגביל אותם ככל האפשר. בכל מקרה יש לברר היטב היטב שאין שום אלטרנטיבות אחרות. אתה עוסק כאן באופן סדרתי בהמצאת תסריטים שמטרתם להצדיק פגיעה ללא אבחנה בחפים מפשע. ואני איני יכול אלא להיזכר בזעקת המאות השחורות "הכו ביהודים והצילו את אמא רוסיה". קביעת הסטנדרט המוסרי שהצבתי לא נועדה להיות מורה דרך למנהיגינו בהחלטותיהם המדיניות והבטחוניות. היא נועדה לומר שראוי לאדם להשקיע את אונו האינטלקטואלי במציאת דרכים להימנע מפגיעות המוניות ב"רבוא אדם ובהמה" ולא במציאת צידוקים למעשים כאלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה שצריך לעשות כל מאמץ כדי למנוע פגיעה המונית באזרחים, זה מובן מאליו, ולא יכול להיות שום ויכוח בעניין הזה. גם להימנע ממלחמות שאין בהן פגיעה באזרחים צריך לעשות כל מאמץ (עשה שלום ורודפהו). אבל החיים מנתבים אותנו למצבים שאנו עומדים בפני הברירה בין פגיעה באזרחים ובין פגיעה בעצמנו, ואז אנו בפני דילמה עד כמה אנו יכולים לפגוע באזרחים כדי להמעיט את הפגיעה בנו. ובהקשר הזה הבאתי את עניין השיפוט הייחסי וההתבוננות במה שעושים אחרים, וגם העלתי את השאלה על שימוש בנשק גרעיני ע''י איראן. אשר לכך שדבריי מזכירים לך את ''הכו ביהודים הצילו את רוסיה'', איני כאן בעמדת פסיכולוג, אני מאד לא בקי בתורותיו של פרויד, ואיני יכול לעזור לך בעניין זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מה פרויד היה אומר על משה רבנו: ""ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". לגופו של עניין, איני חולק על מה שכתבת ברישא של תגובתך. הבעיה היא שאתה לא מסוגל לקבל שישנם דברים שהם פגומים מצד עצמם ללא קשר לתוצאות ולנסיבות. הא לך תסריט - עניין שהיה באחרונה בפוקוס ציבורי - פרשיות הפדופילים. לא צריך להיות לוגיקן מוסמך כדי להבין שהטיפול ההגיוני בעבריינים הללו הוא לקצץ אותם לחתיכות בכיכר העיר. בכל זאת לא רבים מציעים זאת. הסיבה היא רתיעה אינסטינקטיבית שיש לרוב בני האדם משפיכות דמים. ואם כך כאשר מדובר ביחידים מבודדים, מדוע לא יהא כך כאשר מדברים על נינוה ובנותיה. האם גורלם של עשרות אלפי תושבי הירושימה אינו זוועה מוסרית, גם אם סבלם הציל את חייהם של מיליונים אחרים? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |