|
||||
|
||||
תשובה קטנטונת, משום שמה שהוצע היה: א. ללא כיסוי, כזכור, באותה תקופה לא היה לברק רוב בכנסת, השותפים הקואליציוניים שלו הכריזו שהם לא יתמכו בהסכם והקואליציה חייתה אז על זמן שאול(הסיבה היחידה שלא הוצעה הצעת חוק לפיזור הממשלה הייתה שלא עבר פרק הזמן הדרוש מנפילתה של ההצעה הקודמת ובאמת ברגע שהחוק איפשר הגשת הצעה כזו היא הוגשה, עברה והממשלה התפזרה), הפיסגה השניה הייתה בכלל אחרי שפיזור הממשלה עבר בכנסת והמדינה נערכה לבחירות. ב. משום שההצעה לא הייתה מספקת (לא איפשרה קיום של מדינה פלסטינית ריבונית) והוצגה בתור הצעה אחרונה. ברק ניסה לנצל את המצב הפוליטי הבעיתי שלו בתור איום, אם לא תקבלו את ההצעה הזו יבחר שרון במקומי ואז יהיה רע יותר, כמו משחק השוטר הטוב והשוטר הרע. ערפת לא מוכן לשחק את משחק הזה. עכשיו לי יש שאלה, אם תוכניתו האמיתי של ערפת היא להוציא את המקסימום מהמהלך המדיני ואז לפתוח במהלך צבאי לחיסולה של המדינה כפי שטוענים רוב אנשי הימין, מדוע הוא סירב לקבל את הצעתו ה"נדיבה" של ברק מאותן פסגות, לו ההצעות היו מתגשמות הוא יכול היה לקבל עוד שטחים ואז להתחיל אינתיפדה חדשה, ואם הן לא היו מתגשמות (במיוחד אחר הפיסגה בקמפ דיויד שבה כבר היה ברור שאם ובלי הסכם, שרון, שהכריז השכם והערב שההסכם לא יחייב אותו אם יבחר, הולך באמת להיבחר) הוא היה זוכה בניצחון מוחץ בזירה הדיפלומטית והתקשורתית (הפלסטינים הסכימו לסיים את הסכסוך והעם בישראל סירב לקבל את ההסכם). |
|
||||
|
||||
כי אז היה מספק לנו את הדבר אליו כמהנו כשתי דורות ויותר: לגיטימציה לקיום הלאום היהודי (היא מדינת ישראל) בלב הטריטוריה הערבית המקודשת. לזה, ברגע של אמת (קלינטון: אמור את האמת, מה אתה באמת רוצה) לא היה מסוגל, בשם האומה הערבית והאיסלאם. תחת זאת הוא ממשיך לערער לגיטימציה זאת, בעגנו את קיומינו במעין חטא קדום, שדינו בטווח הבינוני לאיון, בראותו באוכלוסייתנו, אנשים שטניים ושפלים, ובצבאנו - ברברים, כנופיות ציוניות, ופושעי מלחמה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
התחייבויות על תנאי שלא אושררו, ושנוספו להם דרישות חדשות ולא קבילות, לאחר שקיבל לשלטונו את כל הערים בגדה ו- % 90 מאוכלוסייתה הערבית. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין מה שאתה אומר, בעצם זה שערפאת ישב עם ראשי ממשלו ישראליים וחתם איתם על הסכמים בהם הוא מכריז שהוא מכיר בלגיטימיות של מדינת ישראל הוא נתן לנו את הלגיטימציה הפורמאלית, מי שלא מסתפק בזה (בין אם זה אנשי ימין ישראליים שלא מאמינים לו או אנשי אירגוני התנגדות הפלסטיניים שלא מכירים בסמכות שלו לחתום על הסכמים איתנו), לא היה מסתפק גם בחתימה על ההסכם בקמפ דיויד או באל עריש בתור מתן לגיטימציה לישראל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |