|
||||
|
||||
מקובל לחשוב שהוא *לא* מכר את האמא שלו. בכל מקרה - עד כמה שידוע לנו הוא לא קיבל כסף. קודם טענת שהוא עשה את זה בגלל שהוא נסחט (שזה ממש לא למכור את האמא שלך). דווקא את הטענה הזאת הרבה יותר קל למכור לקהל הרחב, והוא בכל זאת נסוג ממנה, ובחר ללכת לטענה שהוא עשה את זה מטעמים אידיאולוגים. בקיצור, אולי כדאי שתחשוב שוב מה אתה רוצה להגיד... הקומניסטים האדוקים האמינו שהרוסים ישנו את דעתם ברגע שישראל תהפך לקומניסטית (ודי בצדק, כי אז הערבים היו עוזבים את הגוש הקומניסטי). אם אתה מאמין שאדם שרוצח את ראש הממשלה של ישראל מאמין שהוא עושה את זה לטובת ישראל, למה קשה לך להאמין שאדם שמדווח על מעשי ישראל למעצמה גדולה שהוא רוצה בהשפעתה מאמין שהוא עושה את זה לטובת ישראל? לא הכל מופיע בויקי. בהחלט טענתי ש"סביר", והטיעון שלי, אחד מהם, היה שזה מה שהוא טוען... אני לא יודע על מה הוא חשב, ואתה לא יודע על מה אמיר חשב, כל מה שנשאר לנו זה לנחש ולבדוק מה סביר, ודי סביר ששניהם לא שיקרו. אלי כהן לא היה סורי בשום צורה שהיא, כל החיים שלו בסוריה היו העמדת פנים, לכן לא סביר שהסורים יאמינו לטענה כזאת, אבל אם פולארד היה מעלה טענה שהוא פעל לטובת אמריקה, אפשר היה להאמין לו (ואלמלא הוא היה לוקח כסף, באמת הייתי מאמין לו). קלינברג היה יהודי וישראלי, היתה לו משפחה בישראל (אמיתי, לא בכאילו), הוא הזדהה בשמו האמיתי ובזהותו האמיתית, הוא בחר לעלות לישראל, והיה ציוני עוד לפני הקמת המדינה. |
|
||||
|
||||
נראה שהוא לא מכר אותה (הקג''ב לא היה נותן הרבה תמורת יהודיה זקנה), לכן כתבתי ''היה מוכר''. אותי הרבה יותר מרגיז שקרן שבוגד בידיעה שהוא מעמיד אותי בסכנה כדי למנוע חשיפת איזה שקר עלוב שלו מאשר אדם שבוגד כי בתמימותו הוא מאמין שבזה הוא מציל את כל העולם ובכלל זה אותי. אם יש רבים כמוני אז היה עדיף לו לתת גרסה כזו. בכל מקרה, קצת נשבר לי מהויכוח הזה. אם אתה רוצה, אני מוכן לקבל את ההנחה שהוא בגד מתוך אמונה שהוא מסייע לישראל, ובתור הוקרה לרצון הטוב הזה הייתי מציע להושיב אותו באותו תא עם הטיפוס השני שאתה מזכיר שגם הוא האמין בכך. כך גם היינו מונעים את הטענות נגד הבידוד שלהם וגם לא היינו צריכים לדאוג שמא אחד יהפוך לגיבור בעיני השני. הם בלי ספק היו הופכים לידידים טובים. בכל זאת, שני אנשים שיש להם מטרה נעלה משותפת - קידומה של מדינת ישראל. אני חושב שהם היו נהנים מזה כל כך שבתור מחווה לידידות הנפלאה הזו הייתי משאיר אותם באותו תא עד שהמוות יפריד ביניהם. |
|
||||
|
||||
הטיפוס השני הוא אמיר, פולארד או וענונו? (והנה רעיון לסקר: איזה שותף לחדר בבית הכלא הוא העונש הכבד ביותר...) |
|
||||
|
||||
עמיר. האמת היא שיחסית למה שאפשר למצוא בכלא, אני מניח שמרגלים ובוגדים הם שותפים די נסבלים. גם מי שלא סובל אותם היה מעדיף אותם על פני מישהו כמו דמיאן קרליק, למשל. |
|
||||
|
||||
מוזר לי שאנשים יעדיפו שותף לתא (7*24) על בידוד, אם הייתי כלוא הייתי מעדיף להיות לבד בתא. |
|
||||
|
||||
זאת היתה גם המחשבה הראשונה שעלתה בדעתי כשקראתי את הידיעה. אבל אז חשבתי שיתכן ש: 1. אחרי חמש עשרה שנים בבידוד, סדרי העדיפויות משתנים. 2. לרוצחים, בוגדים, ואולי עוד כמה טיפוסים יש צורת חשיבה שונה משלי. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאלו הנמנים על קוראי האייל יש צורת חשיבה שונה משל רוב האנשים. חמש עשרה שנה בחדר מבודד נשמע לי כמו גן עדן אם זורקים פנימה לפטופ. ראבאק כמה דברים הייתי מספיק לעשות! |
|
||||
|
||||
בלי חיבור אינטרנט? |
|
||||
|
||||
I did not think this through!
|
|
||||
|
||||
כדי להספיק יותר, עדיף בלי חיבור האינטרנט. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |