בתשובה לתשע נשמות, 07/02/10 21:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כנראה שקהל היידיש לא היה גדול מספיק כדי שהתרבות הזאת תתבסס ותשרתש כאן. אפילו איציק מאנגר לא היה ממש פופולרי. זה לא מפתיע מכיוון שהתרבות הישראלית רחוקה ושונה מתרבות יהודי מזרח-אירופה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל קהל קוראי היידיש (במקור או בתרגום) לא מתרכז רק בארץ. על שלום עליכם שמעו בארה''ב. על בשביס זינגר שמעו אפילו בשוודיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום עליכם ובשביס זינגר כתבו פרוזה. הבעיה היא יותר בשירה, שגם מיועדת לקהל קטן יותר במקור, וגם קשה יותר לתרגום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה לא נכון גם עובדתית. איציק מאנגר אולי לא ממש פופולארי היום, אבל בזמנו ובחברה שלו הוא היה ידוע לא פחות מאשר נעמי שמר בישראל והרבה יותר מאשר נניח פוקנר בארה''ב. אני זוכר שקראתי כתבות שתארו את קבלות הפנים החגיגיות שנערכו לכבודו כאשר הגיע לארץ. בקהילות היהודיות של מז' אירופה וניו-יורק ''עיירתי בעלז'' היה מוכר לא פחות מירושליים של זהב אצלנו. זה כאמור לא אומר הרבה על ערכו או חוסר ערכו. יותר סביר שזה פשוט מרמז על כך ש''השוואות'' ודרוגים בתוך התרבות הם לעיתים קרובות השוואות בין תפוחי זהב, תפוחי עץ ותפוחי אדמה. דרוגים ורשימות העדפה אישית מכניסים פלפל ועניין לדיון, אבל לא ביסודו של דבר הן עוסקות בטעם אישי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |