|
דווקא בלו אתה אוהב? מכל הסופרים האמריקאים הנפלאים דווקא לבלו יוצאת נפשך? על ארכנותו האינסופית, הדיאלוגים הארוכים ותחושת הנחיתות שלו שדוחפת אותו להפגין ידע תאורטי, כמו ב"הרצוג" הגדוש דיאלוגים על פילוסופיה רוסית שגורמת לקורא לרצות לקפוץ מן החלון הקרוב? מעניין. הוא סופר גדול כמובן ובעיקר בעל עומק אדיר, אבל סגנונית, אפעס, יש לו מה ללמוד.
גישתך, אם נאמרה ברצינות, חושפת חוסר הבנה נפוץ את גדולתה של התרבות האמריקנית. יש שם אנרגיה אינטלקטואלית שלא מוכרת באירופה. קמו שם כמה פילוסופים והוגי דעות אדירים וכוחה של התרבות האמריקאית של המאה ה-19 וקודם לא מוכרת כלל. סופרים כמו מלוויל והות'ורן ופילוסופים כמו אמרסון או ת'ורו הם פשוט אדירים ולא פעם עולים על מקביליהם האירופים. "מובי דיק" הוא, פשוט, מגדולי הרומניפ שנכתבו אי-פעם וודאי עולה על שטחיותה החומרנית של אמה בובארי.
|
|