בתשובה ליהונתן אורן, 29/01/10 18:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בכתבי ''קיבלנו על עצמנו'' אני מתייחס לכיוון אליו נעה לדעתי החברה בישראל. אני חושב שהמאבק הוכרע. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מזה אני רוצה להסתייג קצת מה"בצדק" שכתבתי בתגובה 534362 אני מקבל את פרשנותך המצמצמת ל"דמוקרטיה ליברלית" וההסכמה של "בצדק" לא התיחסה אליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אני לא חושב כך בכלל. וכשאני קורא בעיתונים את הנתונים הדמוגרפיים על היחס חרדים/חילונים/ערבים בכיתות א' כיום, או כשאני חושב לאן יופנה הלהט האידיאולוגי של קהילות המתנחלים אחרי הויתור על חלומותיהם, נדמה לי שצפויים לנו עוד שינויים רבים. נראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאן הוא יופנה, לדעתך? (שואלת למרות שלא חסרים לי תסריטי אימה עתידניים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שכדי להמשיך להחזיק ברעיון של המדינה כאתחלתא דגאולה הם יצטרכו להפנות את הלהט האידאולוגי לכיוון הפיכתה של המדינה ליותר "יהודית" לשיטתם. אני לא יודע באילו צורות הם יעשו זאת, אני לא מצוי בשיח הדתי-לאומי כיום. רמז נדמה לי שאפשר לקבל מהפרשיה האחרונה של התנגדות בני-עקיבא לשירת נשים בטקס ממלכתי בגוש עציון. במאמר מוסגר, גם היוזמה האחרונה של רבני צהר, להקים צוות מייעץ לכנסת ולח"כים שיקדם "חקיקה יהודית", מאוד לא מוצאת חן בעיניי. אבל את חובבת המד"ב כאן. אילו תסריטי אימה עתידניים את רואה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אכן מדאיג. התסריטים שאני רואה (בעיני רוחי) לא קשורים למד"ב אלא לחרדות בנאליות. אני חושבת שהתחלתי להפנים את איום הפצצה כמצב מנטלי. זה קשור בין היתר לעובדה שהתוודעתי לספר הזה (לא, לא קראתי אותו! השתגעתם? תביאו לי כוס מים, מהר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה הקשר בין יחסי דת ומדינה לפצצה (או מה שיותר הגיוני שפשוט לא הבנתי את הפתיל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר היה בתסריטי אימה עתידניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, כי האיום לא ממש חדש. אולי זה שונה להיתקל בו מחדש כשיש לך ילדים. (אין לך ברז שם? כי זה סיפור עכשיו, לצאת מהבית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה נופל בול על העניין של ילדים, ואיך בכלל אני מתיימרת לחשוב שאוכל להגן עליהם במקרה אסון. (הנה שתיתי עכשיו כוס מים ונהיה לי קצת קר. בגללך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'צטער. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברים בחוג הקריאה שלנו ניסו במשך כמה שנים להחליט על הספר הזה ואני הייתי היחידי שהתנגד בדיוק, כך אני מרגיש, מאותן סיבות שלך. בסוף ההחלטה נפלה ובחשש מאד כבד קניתי את הספר (באנגלית). התיישבתי בבית קפה ולא יכלתי להניח אותו מידי, ולא רק בגלל העניין אלא בגלל החשש והמתח. אני לא יודע איך התרגום לעברית משום שהשימוש שמקורמק עושה בשפה מאד מעניין. אני לא רוצה להוסיף על מה שאמרתי כדי לא לקלקל, ולדעתי את מחמיצה ספר מעניין, אם כי לא חשוב כמו נניח התפסן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. רושמת לפני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי המאבק הוכרע בנקודת הזמן הנוכחית במאבק מול גישות סוציאל דמוקרטיות. הדגש הוא על המילים ''בנקודת הזמן הנוכחית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מדובר רק על נקודת הזמן הנוכחית אז אין כאן הכרעה, לכל היותר נטיה. הכרעה זה לתמיד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |