|
אולי לא הבהרתי על מה הדגש בדברי: זהו עניין אחד, כשאדם מבוגר מחליט על פעילות כלשהי כפעילות סתם או כפעילות "טיפולית" עבור עצמו, בין אם בעקבות המלצות או פשוט מתוך חיבה לדבר. זה היה עניין אחר לגמרי אילו *גוף ממשלתי* היה שולח ילדים, קטינים, המצויים בתחום אחריותו, לעסוק בפעילויות המסכנות חיים ("הרי רבים נעלמו במצולות ים." תגובה 533925) ומסכנות בריאות או שלמות גוף, מתוך יומרה להועיל לנפשם - ותוך סיכון שעלול לעלות אחר כך גם בנכות, בכסף רב ולאורך חיים שלמים, וגם, ובעיקר - בעוגמת נפש ובצער, שאין להם מחיר.
וכל זאת מבלי להיכנס כרגע להבדלים בין סוגי הספורט הימי, שאין לי מושג בהם. מהמעט שידוע לי, נדמה לי שצלילה היא דבר מסוכן, וזה מה שקצת עורר את תשומת ליבי וגרם לי להגיב. יחד עם זאת, קראתי במשך השנים ידיעות עיתונאיות גם על תאונות שייט, אם כי, כמובן, אין לי שום התנגדות לאדם מבוגר שנהנה מהספורט הזה או לאבא שלוקח את בנו, שייהנו ביחד - להפך, אני בעד. יש לי התנגדות רק לתוכניות שלטוניות גרנדיוזיות וחסרות שחר, אם אכן יש או נבדקות אפשרויות כאלה, לפי דבריו של אנטילופה, ומן הצד (אני לא תש"ח במיוחד) - יש לי גם התנגדות לבזבוז כספי ציבור על שטויות כאלה ועל סיכון ילדים באופן מערכתי (בניגוד לפרטי).
למי שמתכונן להמחיש לי משהו בעזרת המנטרות הידועות על תאונות דרכים ("אז שגם נסגור את הילדים לנצח בבית?" "לא ניתן להם לעולם לצאת החוצה?", וכאלה) - כבישים הם חלק בלתי-נמנע מחיינו, ספורט ימי לא, עם כל הכבוד וההנאה. וגם בעניין כבישים - כשלימדתי את הילדים שלי בגיל קטן בטיחות בדרכים, לא שלחתי אותם ישר לצומת הכי מסוכן במדינה כדי ללמד אותם, הסתפקתי בכבישים שבסביבת הבית. ובהדרגה, בשנות העשרה ולקראת גיל הוצאת רשיון, התקדמנו ליותר רחוק ויותר מסוכן.
אגב, גם אם אין צורך בשום איבר או תכונה גברית להשטת מפרשיות, עד כמה שזכור לי מהעיתונות, בעיקר גברים עוסקים בזה (לא מדובר על כמה שייטות אולימפיות אלא על הכלל). הרושם הזה מתחזק גם כרגע, בגיגול מהיר. להערכתי, עניין הגבריות בכל זאת תופס כאן תפקיד, וגם הנשים שנכנסות לתחום עושות את זה בחלקן כדי להתפקד לאיזושהי מלחמה דמיונית ולהוכיח משהו בעניינים מגדריים.
זהו, אסיים לדבר על הנושא, לא נראה לי שהוא מעניין כאן מישהו. פשוט הפתיעו אותי כמה תגובות תמוהות אז קפצתי קצת.
|
|