|
||||
|
||||
ימיהם של ישמעאל והקפטן אחאב חלפו עברו, וימיו של שר חינוך שישלח ילדים בעייתיים למסגרות שבהן אי-ציות לחוקים מביא לפקיעת הריאות - יחלפו לא פחות מהר. נשמע לי מאוד לא סביר שמשרד החינוך יחפש מזור לבעיותיהם ההתנהגותיות של ילדים דווקא בפעילות כה מסוכנת. |
|
||||
|
||||
לא חשבתי ששר חינוך צריך להיות מעורב בזה, אבל אם הייתי הורה לילד בעייתי הייתי עושה זאת בעצמי. לו הייתי מורה, הייתי ממליץ להורים לעשות כך. |
|
||||
|
||||
שר החינוך מעורב בכל מה שעושה המשרד, ובשאיפה - בכל מה שקורה עם בני נוער בארץ (למרבה הצער השאיפה הזאת לא מיושמת בשטח). כל תוכנית לנוער במצוקה, נוער בסיכון, תוכנית לצמצום ומניעת אלימות וכיו"ב, הכל נעשה או ע"י הגופים הממשלתיים או ע"י הרשויות המקומיות, וכמובן שלעיתים באמצעות גופים פרטיים. ישנן תוכניות ובהן האמצעים הרגילים והמקובלים שכבר הוכיחו את עצמם ברמה סבירה - סדנאות שיקום הכוללות דרמה, רכיבה טיפולית, טיפול באמצעות בעלי חיים, מוזיקה וכו', וכן גם תוכניות התנדבות לנוער, שידוע כבר מזמן שכשהן מיושמות נכון, יש להן השפעה חיובית. למרבה הצער הכל מושפע מבעיות תקציב, לא רק מרמת ההצלחה. כאדם פרטי, ברור שמותר לכל אחד לנקוט יוזמה, מוזרה ככל שתהיה, ו"להפעיל תוכנית" לגבי הילד הפרטי שלו, אבל כפי שניתן לראות בדיון הזה, הורים חסרי הכשרה בתחום (או חסרי ילדים) נוטים להשליך על ילדיהם את חלומותיהם-שלהם (או את עברם שלהם כאלופי ספורט וכו'), לעיתים בצורה מסוכנת שההורה רואה אותה כ"גברית" והירואית. בכל אופן, אם הוזכרה דווקא צלילה ספורטיבית, כדאי לזכור שקיים חוק המפרט הגבלות גיל, עומק, מלווה מתאים ותנאים נוספים, ובא להגן על הילדים אפילו אם להוריהם או מוריהם יש כל מיני תקוות גנוזות. חוק הצלילה הספורטיבית [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
ספורט ימי אינו רק צלילה. ספורט ימי (ברובו) אינו ספורט אתגרי. ספורט ימי אינו בהכרח ספורט תחרותי. להיפך, מבלי שארכתי סטטיסטיקה בנושא, אני משוכנע שאחוז העוסקים בספורט ימי בלתי תחרותי מבין כלל העוסקים בספורט ימי, גבוה מהמקובל בכלל ענפי הספורט. בקיצור: ספורט ימי אינו בא להגשים חלומות, ברובו אינו מסוכן, וודאי שאינו "גברי" או הירואי. ואחרי כל זה תגובה 530682 |
|
||||
|
||||
הלומי קרב ופדויי שבי הם בדרך כלל לא קטינים, הם בדרך כלל אחרי גיל צבא. תגובה 533648. |
|
||||
|
||||
הלומי קרב ופדויי שבי הם רק חלק מהאנשים עליהם נתגלתה השפעתו המיטיבה של הים. יתרה מכך - יש לא מעט טיפולים (תרופתיים, כירורגים או קוגניטיבים) שבאופן מפתיע עובדים גם על מבוגרים וגם על ילדים או נערים. לגבי ההילה - אני לא נתקלתי בה, אבל אולי הבעיה היא בי. מנסיוני הדל אני יכול להעיד שאין צורך בשום איבר או תכונה גבריים כדי להשיט מפרשית. |
|
||||
|
||||
שלא לדבר על כך שרסס מי הים עוזר נגד נזלות כרוניות! |
|
||||
|
||||
אצל ילדים או מבוגרים? |
|
||||
|
||||
תלוי בגובה הגלים. |
|
||||
|
||||
אולי לא הבהרתי על מה הדגש בדברי: זהו עניין אחד, כשאדם מבוגר מחליט על פעילות כלשהי כפעילות סתם או כפעילות "טיפולית" עבור עצמו, בין אם בעקבות המלצות או פשוט מתוך חיבה לדבר. זה היה עניין אחר לגמרי אילו *גוף ממשלתי* היה שולח ילדים, קטינים, המצויים בתחום אחריותו, לעסוק בפעילויות המסכנות חיים ("הרי רבים נעלמו במצולות ים." תגובה 533925) ומסכנות בריאות או שלמות גוף, מתוך יומרה להועיל לנפשם - ותוך סיכון שעלול לעלות אחר כך גם בנכות, בכסף רב ולאורך חיים שלמים, וגם, ובעיקר - בעוגמת נפש ובצער, שאין להם מחיר. וכל זאת מבלי להיכנס כרגע להבדלים בין סוגי הספורט הימי, שאין לי מושג בהם. מהמעט שידוע לי, נדמה לי שצלילה היא דבר מסוכן, וזה מה שקצת עורר את תשומת ליבי וגרם לי להגיב. יחד עם זאת, קראתי במשך השנים ידיעות עיתונאיות גם על תאונות שייט, אם כי, כמובן, אין לי שום התנגדות לאדם מבוגר שנהנה מהספורט הזה או לאבא שלוקח את בנו, שייהנו ביחד - להפך, אני בעד. יש לי התנגדות רק לתוכניות שלטוניות גרנדיוזיות וחסרות שחר, אם אכן יש או נבדקות אפשרויות כאלה, לפי דבריו של אנטילופה, ומן הצד (אני לא תש"ח במיוחד) - יש לי גם התנגדות לבזבוז כספי ציבור על שטויות כאלה ועל סיכון ילדים באופן מערכתי (בניגוד לפרטי). למי שמתכונן להמחיש לי משהו בעזרת המנטרות הידועות על תאונות דרכים ("אז שגם נסגור את הילדים לנצח בבית?" "לא ניתן להם לעולם לצאת החוצה?", וכאלה) - כבישים הם חלק בלתי-נמנע מחיינו, ספורט ימי לא, עם כל הכבוד וההנאה. וגם בעניין כבישים - כשלימדתי את הילדים שלי בגיל קטן בטיחות בדרכים, לא שלחתי אותם ישר לצומת הכי מסוכן במדינה כדי ללמד אותם, הסתפקתי בכבישים שבסביבת הבית. ובהדרגה, בשנות העשרה ולקראת גיל הוצאת רשיון, התקדמנו ליותר רחוק ויותר מסוכן. אגב, גם אם אין צורך בשום איבר או תכונה גברית להשטת מפרשיות, עד כמה שזכור לי מהעיתונות, בעיקר גברים עוסקים בזה (לא מדובר על כמה שייטות אולימפיות אלא על הכלל). הרושם הזה מתחזק גם כרגע, בגיגול מהיר. להערכתי, עניין הגבריות בכל זאת תופס כאן תפקיד, וגם הנשים שנכנסות לתחום עושות את זה בחלקן כדי להתפקד לאיזושהי מלחמה דמיונית ולהוכיח משהו בעניינים מגדריים. זהו, אסיים לדבר על הנושא, לא נראה לי שהוא מעניין כאן מישהו. פשוט הפתיעו אותי כמה תגובות תמוהות אז קפצתי קצת. |
|
||||
|
||||
לא דיברתי על תכניות שלטוניות, אין לי פנטזיות על רפורמות בחינוך, דיברתי על פתרון אפשרי לילדים אלימים, לאחר או במקום שיורחקו מבית הספר. אחוז המגיבות באייל נמוך מאחוז הגברים, מה זה אומר על האייל או על המגיבות? אגב, לנשים יתרון פיסיולוגי בצלילה, (נפח הריאות וניצול החמצן). אין יתרון לגברים בענפי הים, חוץ מה"הילה" שכאמור מהווה גורם משיכה לילד אנטיגוניסט. |
|
||||
|
||||
דווקא מעניין. |
|
||||
|
||||
גברי והרואי, בעיניו של הילד שיראה בים לא עונש על התנהגותו, אלא זכות יתר. כמו שהעיר דורון, צלילה חפה מתחרותיות, ורב ענפי הימאות גם כן. בילוי נאות: איני אלוף ספורט ולא הייתי, הרושם נוצר בטעות אחרי שכתבתי פעם "אלוף ישראל בבריחה למרחקים ארוכים", הדגש לא על האליפות אלא על הבריחה למרחקים ארוכים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |