|
||||
|
||||
נראה לי קצת בעייתי להעמיד מומחיות על ניסיון. בודאי בתחומים שאינם טכניים מובהקים. למשל, במשך אלפי שנים הניסיון החינוכי כלל אמיתות כגון "חוסך שבטו שונא בנו". כלל שעבד לא רע. ואילו כיום אנחנו לא מוכנים לקבל את הכלל הזה רק בגלל שהוא מבוסס על ניסיון. השאלה הרלוונטית נראית לי, האם המומחים מחזיקים בידע אמיתי (או מתקרב לאמיתי) שאין להורים? האליטיזם של מומחיות והעברת סמכות מכלל האזרחים אל המומחים יכול להיות מוצדק על בסיס ידע כזה. לחלופין, האם החברה מעורבת בחינוך בגלל שיש לה אינטרסים בחינוך? במקרה כזה, אפשר לטעון שהמומחים אינם מייצגים אמת אלא אינטרס חברתי כללי. |
|
||||
|
||||
לא מדובר על ''להעמיד מומחיות על נסיון'' אלא להתחשב גם בנסיון, בין שיקולים אחרים. מבלי לציין את המקורות - בדומה ל''שחורים הם מטבעם עצלים וחסרי יוזמה'', בדומה ל''בלכתך אל האישה, קח עימך את השוט'', בדומה ל''טוב להחזיק את האישה במטבח, יחפה ובהריון'' - היווה ''חוסך שבטו שונא בנו'' ייצוג של עקרון תרבותי-מסורתי, לא בהכרח אמיתה שגובתה ע''י נסיון. |
|
||||
|
||||
עומר הוא זה שהציע להעמיד מומחיות על ניסיון. או לפחות כך אני קורא את תגובתו. כל עיקרון תרבותי-מסורתי נסמך על הניסיון. אני לא מתכוון לומר שהניסיון לימד אותנו שיש להכות ילדים (הניסיון בפני עצמו לא מלמד אותנו כלום), אלא שבמשך דורות היכו ילדים והם יצאו מחונכים. השימוש המסורתי בניסיון הוא כמקור סמכות: "עד היום נהגנו כך והשגנו את התוצאות הרצויות". ברור שכהיסק זה כשל לוגי (הנחת המסקנה אם נחשוב עליו כדדוקציה או שזאת סתם אינדוקציה לא תקפה), אבל לצרכים פרקטיים אנחנו חייבים להסתמך במידה רבה על הניסיון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |