בתשובה לנדב, 12/01/02 19:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאחר ואיכשהו נוצרו 1,000 תגובות לפתיל הזה כך שהנושא המקורי (האם מטאל הוא רוק) די נשכך אני אנסה לפרט בצורה קצת יותר מדיוקת את הסיבות שלי: מבקרי רוק נוטים להגדיר מוזיקת רוק לפי האידיאולוגיה, כמו שציינת- הרצון להביא לשינוי, ליצור "עולם חדש". מטאל מעולם לא השתתף ברעיון הזה- בלאק סאבאת' הכריזו על עצמם כאנטי-טזה לרעיון של "אהבה" ו"אנחנו יכולים לשנות את העולם", ג'ודאס פריסט (שדי קשה להם להעתיק מלהקות מטאל אחרות בהתחשב בעובדה שהם הלהקה השניה אחרי בלאק סאבאת') חידדו את המסר (עם אצה לא רוצה לקרוא לזה "מסר" תבחר בשם אחר) העקרי- אתה לא יכול לשנות את העולם, העולם הוא מושחת ודפוק ואתה צריך לעשות מה שאפשר כדי להסתדר בתוכו. בנוסף לכך במטאל הכתיבה (וממנה האידיאולוגיה) היא הדבר הפחות חשוב, תשאל אוהדים של הסגנון ואני מבטיח לך שהם יאמרו שמילים טובות זה בהחלט בונוס אבל העיקר זה הנגינה והשירה (ולראיה- תקח מגזין מטאל ותקרא את הביקורות, תראה שהכתיבה היא הדבר האחרון שמוזכר, אם בכלל...). אתה רוצה לומר שבגלל שזה לא עוסק בשינוי חברתי זה לחא טעון- זכותך, לדעתי ברגע שלהקה שרה ברצינות על נושא שקרוב לליבה מדובר במשהו "טעון" (כנראה יש לנו הגדרות שונות למילה הזאת). נ.ב כבדות היא דבר סוביקטיבי, אני בטוח שבסבא רבא שלי היה מוצא את הביטלס כרעש מוחלט ועם בנאדם יגדל כל החיים שלו על להקות בלאק ודת' מטאל הוא לא ימצא את איירון מיידן "כבדים" (אפילו לי הם לא נשמעים כבדים) אלא יחשוב שהם להקת פופ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט לא מסכים איתך שהמטאל הוא חלק נפרד מהרוק. בלאק סבאת' וג'ודס פריסט ניסו לשנות דברים בדיוק כמו שהסקס פיסטולס ונירוונה ניסו. אם לא,למה להם לעשות מוסיקה כל כך כבדה? שינוי מוגדר כהשפעה,ואתה באמת רוצה להגיד לי שבלאק סבאת' לא ניסו להשפיע? מי שלא רוצה לשנות,לא יעשה מוסיקה כבדה אלא מוסיקה חמודה שקטה ולא טעונה,או טעונה בערבון מוגבל. ומי אמר שהפאנק הוא ליריקה? אל תשכח שהסקס פיסטולס המציאו את המילים על הבמה בזמן הופעה. ומה לגבי נירוונה,שהסולן שלהם אמר באחד הראיונות שלו,שלא אכפת לו ממילים והוא קורא אותם בשביל הכיף ולפעמים ביכלל לא,ואת המילים שלו הוא כותב דקה לפני הקלטת האלבום אחרי שהוא מסתכל במחברות שלו ומחבר משפטים לא הגיוניים אחד לשני. ההגדרה לטעינות לפי דעתי בכל מיקרה,היא כובד,זתומרת הרצון להגיד משהו. יש רמות שונות לטעינות מין הסתם. על כל דבר אתה יכול להגיד שהוא סובייקטיבי כמעט,כל עוד הוא קשור במחשבה. בשביל זה אנחנו מנתחים את העניינים פה,בשביל זה אנחנו מתווכחים,זה מה שעושה אותנו טיפה יותר מתעמקים במוסיקה מאשר סבא רבא שלך,שמוסיקה לא היתה מרכז עניינו,בדיוק כמו שהילדה בת ה-12 ששומעת בריטני ספירס תגיד שהביטלס הם להקה טפשית. זה שלכל אחד יש את הדיעה שלו זה לא אומר שהכל סובייקטיבי,זה רק אומר שצריך להעמיק יותר. הדיעות השונות נובעות מרמות שונות של אינטיליגנציה,או עומק,וזה לא תמיד קשור לסובייקטיביות. כי תמיד אפשר לקבוע איזה אומן יותר עמוק,בלי שום קשר לטעם ולסובייקטיביות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>כי תמיד אפשר לקבוע איזה אומן יותר עמוק,בלי שום קשר לטעם >ולסובייקטיביות. כיצד בדיוק ניתן לעשות את זה. האם ישנו מדד אובייקטיבי אי שם שעל פיו קובעים עומק של אומן בסגנון כלשהו? זאת אומרת שבימי שירת אבן גבירול ששם קבעו איזה טרובדור היה עמוק יותר, כבר היה קיים הקריטריון לעמקות הטראנס. במחילה, כל קביעה כזו היא סובייקטיבית לעילא, ונקבעת, אם תרצה או לא, יותר על ידי דעת קהל מאשר דעה אישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עומק נהוג למדוד באמצעות מד עומק אבל במקרה המדובר מספיק להשתמש בסרגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסביר למה התכוונתי. אם ניקח שני אומנים,ונשווה את רמות העומק ביניהם,אולי זה ייקח שנים למצוא מי יותר עמוק,כי עדיין לא נמצא המדד,כפי שאתה אמרת,לבדיקת עומק. אולי בחיים לא נוכל לדעת מי יותר עמוק. אבל,בהחלט נוכל לדעת שאחד מביניהם יותר עמוק. כי אם יש רמות שונות של עומק זה אומר שיש אנשים שהם פחות עמוקים ויותר עמוקים. אי לכך,ניתן להסיק שעומק הוא קרטריון אובייקטיבי,שעדיין לא הומצא לו המדד המתאים. וביגלל זה,אנחנו מתווכחים פה על מוסיקה או על דיעות בכל נושא ונושא,דווקא ביגלל שאנחנו בוחנים את עומקו של השני. מאוד קשה לדעת אם אדי וודר יותר עמוק מקורט קוביין או לא,כי שניהם עשו כביכול את אותה המוסיקה,ושניהם היו חברים טובים,בערך אם אותם דיעות. אבל כל עוד אנחנו יודעים שקורט קוביין יותר עמוק משרית חדד,זה כבר אומר שעומק הוא אובייקטיבי לגמרי. ואני יכול גם להוכיח ששרית חדד יותר שטחית מקורט קוביין. וזה ביכלל אומר שעומק הוא אובייקטיבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח לראות את ההוכחה. האם אפשר להשתמש בה כשמשווים בין כל מיני זמרים או רק בין חדד לקוביין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עומק=רגישות/מודעות לסביבה. קלישאות,הם דבר נדוש,הם דבר לא עמוק כשחןזרים עליהם. אם אתה תגיד "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" אתה תשמע כטיפש כי לא חידשת כלום,אלא רק חזרת על קלישאה. אם אתה ממש תתכוון לזה,אז אתה תהיה טיפש. טיפש=ההפך מחכם(חכם=עמוק). עכשיו בוא נבחן את שני האומנים שלנו- קורט קוביין צחק על קלישאות,הוא העריך אותם כמובן,אבל לא הפסיק לראות את הגיחוך שבהם,הוא הבין שאי אפשר לעשות מוסיקה נדושה בלי להשמע טיפש. בניגוד לו,שרית חדד חוזרת לא פעם ופעמיים על קלישאות,ולא בשביל להרויח כסף,או להרויח תהילה,האישה הזאת אוהבת מוסיקה,מוסיקה היא כל חייה,היא יודעת לנגן בגיטרה הרבה יותר טוב ממה שקורט ידע,היא יודעת לנגן בתופים באורגן ובאקורדיון. היא היתה שרה במקלחת כל החיים שלה. מה שאומר,שהיא לא חוזרת סתם על קלישאות,אלא ממש ברצינות. אם תירצה עצה לגבי חיי אהבה,היא תמשיך לדקלם לך קלישאות כמו- "האהבה מנצחת" "תמיד תסתכל על מה שיש בתוכו ולא על אופי חיצוני" וכו. מכאן,שהיא טיפשה לכל דבר. וכדי לסיים הוכחה זאת באופן מרשים,אני ארשום גם מה שרושמים במתמטיקה לאחר שמוכיחים משפט מסוים- מש"ל(=מה שצריך להוכיח). כמובן שהסיבות לכך שאומן הוא שטחי הם רבות,וזה הכל תלוי בו. אם היית מבקש ממני להוכיח למה אייל גולן הוא שטחי,הייתי כבר מתייחס להתמסחרות ולכסף,כי הוא,בניגוד לשרית חדד,יותר חכם,המניע אצלו הוא כסף ולא אהבה למוסיקה. כמובן שאם היית מבקש ממני להגיד לך מי יותר שטחי-אייל גולן או שרית חדד, זה היה יותר קשה,כי הם מאוד קרובים ברמת השטחיות שלהם. בברכה ובהוקרה, נדב ש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |