|
||||
|
||||
לי אישית לקח בערך שנה (כיתה י"א) ללמוד לדבר "נכון". לקראת הבגרות בדקדוק לא הייתי צריך לשנן כמעט (או בכלל) ניקודים, יכולתי כמעט בכל מקרה "לדעת" לפי הזמן שלוקח לי לבטא את התנועה. אם רוצים ללמוד להבדיל בין קמץ ופתח, זו כנראה דרך יעילה. לא מסובך מדי. רק דורש תרגול. הַבְּעַיָה הַבְּסִיסִית הִיא שאַנוּ לֹא מְדָבְּרִים כָּך. |
|
||||
|
||||
אינקוגניטו אשכנזי. |
|
||||
|
||||
אתה רומז שיש כאן אפליה עדתית? |
|
||||
|
||||
לא. אני אומר שהדיבור של תימנים הוא כזה שניתן להבין ממנו את הניקוד הנכון לעומת הדיבור של האשכנזים שבקושי אפשר להבדיל בו בין א' לה' (כל שאר העדות הם בין לבין). לפחות ככה זה במחזור שלי. |
|
||||
|
||||
הוא שאמרתי. אפליה. התימנים מקבלים נקודות מתנה. |
|
||||
|
||||
אלא אם כן זו בדיחה, אני לא מבין איך אפליה קשורה לפה. |
|
||||
|
||||
השיטה שלך לניקוד לא כל כך אמינה, ולא מומלצת לכולם. לבושתי, שכחתי את המעט שידעתי בעצמי. בכל אופן "אָנוּ" נכתבת בקמץ ו"מדַבְּרים" - בשווא. |
|
||||
|
||||
אם השיטה שלך מיצרת ''ד'' קמוצה, יש בה בעיה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |