 |
|
 |
||
|
||||
 |
העניין הוא שאיננו יכולים לאכול אספסת או פלנקטון. יש בתי גידול שאינם מתאימים לפירות וירקות. אנו מגדלים פירות וירקות. במקומות שבהם ניתן לגדל אספסת ולא פירות וירקות, אנו מגדלים אספסת ומאכילים בזה בעלי חיים שאותם אנו אוכלים בהמשך. מתרנגולות אנו מפיקים ביצים, וכשהן מפסיקות להטיל, אנו אוכלים אותן. אינני מומחה לנושא, אך נראה לי שהניצולת של כל סוג מזון היא גבוהה יותר כך. אם תראה שעל כל שטח שבו אנו מגדלים בקר+מזון בקר ניתן לגדל כמויות ענק של פירות בצורה שגם תספק את אותה אנרגיה וגם תהיה בלתי מתכלה (כלומר, ניתן יהיה להפיק את אותה כמות אנרגיה ועדיין להותיר מספיק לרביית הפירות), תוכיח את הנקודה שלך. קשה לי להאמין שבמקום כל עשב מדברי היכול להוות מאכל לעיזים ניתן לגדל פירות בכמות גדולה. מה גם שלפלנקטון אין בכלל תחליף. איננו יכולים לייבש חלקים מהאוקיאנוס ולטעת שם עצי פרי. גם אם היינו מצליחים להשמיד חלק מהפלנקטון העולמי לטובת עצי פרי, כנראה שהיינו פוגעים באספקת החמצן העולמי (שרובו מגיע מפלנקטון). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש מספר בעיות בנושא. הבעיה הראשונה, היא שהיום - קצב גידול האוכלוסיה הוא בטור הנדסי, ואיתו צריכת המזון. החדשות הרעות הם, שהחקלאות המודרנית לא ממש עומדת בקצב. כבר היום, מליונים של רעבים ברחבי העולם חולבים מזון וממשיכים לשכפל עצמם; אך מדענינו אינם מצליחים להגביר את היבול בהתאם לכמות הידיים הדורשות והפיות הרעבים. והבעיה גוברת משנה לשנה (למען האמת, מיום ליום). אין ספק שניתן להתקיים ללא בשר, אולם מאידך ידוע באותה המידה שבשר טומן בחובו מס' אלמנטים טבעיים חשובים להתקיימות הגוף שקשה להשיג ממזון צמחי בלבד. יש לנו, בני האדם, בעיה מהותית אותה הזכרת - איננו יכולים לפרק תאית. למגוון גדול של בעלי-חיים יש את האנזים הנדרש - Cellulase, שמקנה להם את האפשרות לפרק את התאית לגלוקוזה ולהתקיים מצמחים שאין בהם די עמילן (אותו גם אנו יכולים לפרק). אולם מאחר והצמחים הם יצרנים ראשיים שמשקיעים מעט מאוד אנרגיה בשביל לייצר ולאגור מזון, ולעומתם בע"ח משקיעים לעיתים כמות גדולה מאוד של אנרגיה בהשגת מזון, גם מן הצומח, אין זהות בין כמות הצמחים שאוכל בע"ח כדי להתקיים, לכמות האנרגיה האגורה בבשרו. היחס הוא, כאמור, פי כמה וכמה קטן יותר. כלומר - הערך התזונתי של בעל חיים אוכל צמחים, לעולם יהיה קטן יותר מכמות הצמחים שאכל (על"מ להתקיים לאורך תקופה). זה בהחלט נכון שלא כל צמח מסוגל להתקיים בכל סביבה, ולמען האמת צמחים די רגישים לסביבתם. מים, טמפ', מליחות קרקע, לחות, לחץ-אוויר (גובה), כמות אור וגורמים נוספים משפיעים על יכולת ההסתגלות של צמחים לסביבתם. אולם, ההנדסה וההכלאה הגנטית בשיטות המודרניות מסוגלים להתגבר על מרבית הבעיות האלה. אין שום צורך לייבש אוקיינוסים, ואין שום סיבה לפגוע בפלנקטון. משפט זה אכן סותר איפשהו את מה שאמרתי בהתחלה, בנוגע לחוסר הפרופורציה בין יכולת תפוקת המזון העולמית, לגידול באוכלוסייה העולמית. אולם לצערי פוליטיקה עולמית משחקת תפקיד מהותי גם בנושא זה. לראייה אפשר להשתמש בעגבנייה כדוגמא. העגבניה היא הירק (פרי למען האמת, אבל לא נהיה קטנוניים) הנמכר ביותר בעולם כיום, וזאת למרות שערכה התזונתי די עלוב, אפילו ביחס למלפפון (למי שמתקשה להתמודד עם משפט זה, אבהיר שערך תזונתי הוא ערך קלורי, ולא מידת הטעימות של הירק או משהו כזה). בכל שנה מושקע סכום בלתי נתפס בהשבחת העגבניה, כמו גם התמודדות עם פתוגנים שונים, כפטריית הקימחון הידועה לשמצה (המתפתחת במקביל לעגבניה ומפתחת עמידות לשינויים שהוחדרו בעגבניה בהנדסה גנטית, מדי שנה). צמח העגבנייה גם די מפונק, באופן יחסי. והשאלה - הכצקעתה? פשוט מאוד - לארה"ב פתרונים. לא מפתיע לגלות שהירקות הנמכרים ביותר בעולם מקורם בחברות זרע אמריקאיות. לניגוד יש לומר שלא מעט מהם בעלי ערך תזונתי גבוה למדי (כמו התפו"א). אם מישהו רוצה לדעת איך ארה"ב שומרת על המונפול (מפליא לגלות שיש "פטנטים" שמורים גם בתעשיית הזרעים) ארחיב. בקצרה, לא - אי אפשר להפיק עגבניות תעשייתיות מצמח עגבניה שגודל בגינה, מהזרע שקנה החקלאי. לי, בכל מקרה, אין מסקנות חד משמעיות בנושא, מלבד אחת - אנו בהחלט צורכים הרבה יותר בשר ממה שאנו צריכים. בכל מקרה ובלי קשר, לדעתי התנאים שבהם מוחזקים בע"ח במשקים מתועשים כיום, הם פשוט מחרידים, וללא קשר לעניין המדעי, לעניות דעתי יש צעדים מרחיקי לכת שצריכים להעשות לשיפור תנאים אלו ובהקדם. נ.ב: יובל, טרם השבת לי תשובה לדוא"ל שנשלח אליך לפני מס' שבועות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |