|
אז התחלתי דווקא מ"בביתו במדבר", פשוט כי זה מה שהיה לי בבית, ואחרי כחמישים עמודים אני כבר מתחיל לאבד סבלנות, ולשקול לנטוש. לפי המדגם הקטן של הפתיל הזה, לא רבים חושבים ש"בביתו" הוא הטוב ביותר של שלו, אבל חשבתי שאולי ההבדל קטן דיו שאוכל לומר שנתתי לשלו צ'אנס הוגן. מה דעתכם?
יותר בפירוט, למה אין לי סבלנות: אולי זה האפקט העצום שהיה עלי ל"חמסין וציפורים משוגעות", שקשה לרומנים אחרים להתמודד איתו. "בביתו" כתוב בשפה יפה, והסיפורים שיש בו בינתיים לא נטולי עניין ושעשוע. אבל זה לא זה. "חמסין" הוא ספר שניכרת בו בעירה פנימית של המחברת, צורך עז לספר דווקא את מה שמסופר בו, ודווקא בדרך שבה הוא מסופר. "בביתו" גורם לי לדמיין את הסופר אומר לעצמו, "אשבה לי ואכתובה לי ספר. על מה אכתוב? אולי על...". זה ספר שבע, שלו מדי; "חמסין" הוא ספר רעב. מעניין שביניהם קראתי את "מוצרט לא היה יהודי", הראשון של אביגור-רותם, ולהפתעתי הוא הרבה יותר דומה ל"בביתו" מאשר ל"חמסין", מכל בחינה אפשרית. לא הייתי מנחש לעולם שהם נכתבו על-ידי אותה סופרת, ובסדר הזה דווקא.
|
|