 |
א. בימים אלו נראה שמי שנזקק לחמלה ולאמפטיה אינם המזרחיים, הערבים או כל קבוצה מקופחת אחרת אלא מדינת ישראל והחברה הישראלית ככלל. בראייה כזו יש טעם לפגם באמירה מסוג "יש גזענות בישראל". הפגם אינו במה שאמרת אלא במה שעשוי להשתמע מאמירה כזו ושלמען ההגינות יש לומר שקרוב לודאי שלא התכוונת אליו.
ב. אם היית אומר "בישראל יש גזענים נגד מזרחיים" היה קשה מאוד לחלוק עליך, אלא שאז היית נמצא אומר דבר טריביאלי לחלוטין. מכאן שהאמירה "יש גזענות בישראל" היא טעונת אג'נדה ורצון לצקת תוכן ביקורתי של ממש על החברה הישראלית ולא רק לתאר מציאות קיימת. טענה זו מפנה אותנו לבעייתיות שבשימוש במילה "גזענות".
ג. כאשר אדם הגון אומר ש"יש גזענות (נגד מזרחיים, נגד ערבים, נגד אוכלי חזיר וכל כיוצא באלה) בישראל" אין כוונתו לומר שיש במדינת ישראל מדיניות או חוקים המפלים מזרחיים, או שבתי המשפט מפלים אותם לרעה. כוונתו היא שיש בישראל אנשים רבים שאינם מסמפטים מזרחיים ופוגעים ברגשותיהם ובכבודם וחלקם אפילו מעליבים אותם מעל דפי העיתונות. זהו עניין להסברה חברתית ו/או דתית, למערכת החינוך ולחינוכו הטוב של האדם. אין זה מתפקידן של הרשויות או של שלטון החוק להפוך אנשים למלאכי עליון, אלא רק למנוע מהם לחסל אחד את השני לאלתר. אילו היו בני האדם כולם מסופקים, ראויים ומושלמים במידותיהם לא היה כלל צורך בחוקים. ויש להזכיר לדורשי הטוב, כי במדינת ישראל אין זה בלתי חוקי לתעב ערבים, מזרחיים, אתיופים, עולים מרוסיה ואפילו אשכנזים מעשנים ואפילו מותר לבחור לא לשבת על ידם באוטובוס. בין אם הדבר נושא חן בעיני חה"כ או לא, בפועל יכולים בעלי עסקים (נניח מועדונים) להעמיד את לקוחותיהם כמו כלבים בחוץ על מנת שבעל העסק יוכל לברור מתוכם את הראויים לו ולעסקו.
ד. את המילה "גזענות" יש אם כן לשמור למקרים חמורים יותר בהם החברה באמצעות האיברים השונים שלה מפעילה מדיניות מאורגנת שנועדה לפגוע בקבוצה המתיחדת ברקעה הגזעי. מדינת ישראל מנהלת בשטחי יהודה ושומרון מדיניות גזענית שכן היא שולטת במיליון או שתי מיליון בני אדם נטולי זכויות פוליטיות באופן שדעתם ורצונם אינם נשמעים במערכת הקובעת את מהלך חייהם. מדינת ישראל, על סמך ההנחה בלתי מבוססת כי בכך היא מונעת מתושבי רעננה את גורלם של תושבי שדרות, מפעילה בשטחים המוחזקים מדיניות שאין לתארה באופן אחר מאשר גזענות. לא חסרים, אם כן, עניינים בהם המילה "גזענות" נדרשת. אין טעם בשימוש יתר במילה זו והיא "מתבזבזת" על זרזיר עיתונים המחלק את העדפותיו האישיות עם הציבור.
ה. כדי לתקן מעט את הרושם העלוב שעשיתי בהגיני על עניין נחות כמו זכותו של הפרט להיות "גזעני משהו", אבהיר ואומר, שאותו כותב, אותו ציטטת, בודאי אינו ראוי לקריאה או ראוי בכלל. עניין ביזוי האחר והשונה, הוא עניין בזוי ונבזי שבודאי אינו ראוי לפירסום ציבורי. מי שכותב כך, מעיד בעיקר על עצמו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש