|
||||
|
||||
זה לא משנה אם הם שונאים זה את זה, חרדים למנוחת הצהריים שלהם, או טרודים בחקר ראשית תולדות הזמן. העובדה היא שהשמדתנו אינה עומדת בראש מעייניהם. הם כנראה היו שמחים לו היינו שוקעים פתאום בים, כמו אטלנטיס או עזה של רבין. הם אולי אפילו היו טורחים לתת לנו את הדחיפה האחרונה אם זאת היתה חסרה. אבל הם לא יטריחו את עצמם להתגבר על שנאתם זה את זה, לוותר על מנוחת הצהריים שלהם, או להתפנות מעסוקיהם האחרים כדי להשמידנו, ומכאן שהם לא *נורא* מעוניינים לעשות זאת. |
|
||||
|
||||
זה מתקשר למאמר של ראמי חורי שמנסה להסביר מדוע העולם הערבי אדיש לחגיגות ה-20 לנפילת חומת ברלין. בעולם הערבי, הוא כותב, אין הבנה גדולה של מושג ובעיקר של חוויית החרות והחופש. זהו עולם פוליטי-חברתי הנשלט ע"י קבוצות קטנות של בעלי זכויות יתר בעוד שרוב החברות הערביות יציבות ומרבית האנשים חיים פשוט את חיי היומיום. |
|
||||
|
||||
לא בדקתי מה ראמי חורי כתב על ההפגנות והמהומות בארצות ערב בחודשים האחרונים. |
|
||||
|
||||
אי-הרצון שלהם? אני דווקא נותן את הקרדיט לכך שאנחנו עדיין כאן לארה"ב. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |