|
||||
|
||||
אתייחס למה שרלוונטי אלי: 3. נגד כל יועץ מאז בן-יאיר הועלו טענות על שיקולים זרים. איש לא הועמד לדין, נכון, אבל זכור למשל הביטוי 'עומק העקירה כעומק החקירה', ובעוד שהוא כמובן סיסמה של המתנגדים, הוא מייצג את הטענות שעלו. האם הן נכונות? שאלה אחרת, שהעובדה שעלו טענות כמובן לא מוכיחה אותה (אבל גם לא בהכרח שוללת). האם זה 'תיאורטי יותר ממעשי'? רק אם *באמת* אין אמת באף אחת מהטענות - ובחלקן יש לי לפחות איזה ספק. זה גם קשור ל-5: אני מעדיף שהמערכת לא תצטרך להסתמך יותר מדי על כוונותיהם הטובות של אנשים ספציפיים, גם אם המנגנון לבדו אף-פעם לא מספיק. 6. מצבו של הנאשם הוא בדרך-כלל שיקול זר *עבור התובע*, כיוון שהוא לא סמכות רפואית (במקרה מחלה או קלפטומניה) מוסרית או כיו"ב - רק מי שאחראי על הצד המשפטי. ואם הוא *לא יכול* להתנגד להמלצות הרופא, אז הוא לא ריבון על ההחלטה - כשם שאם הממשלה *לא יכולה* לבחור בפרשנות אחרת, אזי ההחלטה איננה שלה אלא של היועץ (ואז, לכאורה, הוא צריך לשאת באחריות משפטית להוראות הממשלה, ולעמוד לדין אם הכשיר משהו לא כשר). אם יש *מדיניות כללית*, זה עניין אחד- אבל אם הדבר נתון לשיקול דעתו של כל תובע, זה עניין אחר לגמרי. 8. בתור מי שמתלונן על המדיינים האחרים, בחר לך ניק. שימוש מתמיד ב'אלמוני' הוא בהחלט מעצבן. |
|
||||
|
||||
3. לא מספיק שיעלו טענות, צריך שתהיה להם תשתית עובדתית מינימלית. העובדה שעמרי שרון הועמד לדין למרות הנסיגה מפריכה את הטענות האלה. במקרה הזה, זה בהחלט תיאורתי יותר ממעשי, ובוודאי שאין אפילו שמץ של אמת מאחורי הטענות האלה. יש קונספירציות שקשה להפריך, שהעולם שטוח, שאדם לא נחת על הירח, שקנדי נורה על ידי המוסד... את זאת דווקא קל להפריך. 5. אף אחד לא מסתמך על כוונותיהם הטובות של אנשים ספציפיים. אם כבר, אז להפך, דווקא החלשתו של התובע מסתמכם על כוונותיהם הטובות של אנשים, קריא הממשלה, בזמן שחיזוקו של התובע (שאין לו כח עצמאי והוא עדיין תלוי ברשות המבצעת, המחוקקת, בציבור ובמבקר) מעודדת אי הסתמכות על כוונותיהם הטובות של האנשים. במקרה שיש חשד של ניתול כח לרעה על ידי התובע כנגד הממשלה כל הציבור ישמע על זה ויוכל לשפוט את זה. במקרה שיש חשד של ניצול כח לרעה על ידי הממשלה אף אחד לא ישמע על זה. לפרטים נא לפנות לארכיון פראבדה הקרוב לביתך. 6. לתובע יש מומחים רפואיים שייעצו לו. התובע הוא בהחלט סמכות מוסרית (בשיטת הממשל בישראל, ובשאר הדמוקרטיות), וכך ראוי שיהיה, ויש לו שיקול דעת מובהק. כמובן שהממשלה יכולה לא להקשיב ליועץ, כבר היתה בישראל ממשלה שפיטרה את היועץ שלה, היועץ הוא לא סמכות שיפוטית, אבל כשהיא לא מקשיבה לו היא מסתכנת בכך שלא תהיה לה את המטריה של היועץ מול בית המשפט העליון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |