בתשובה לדור שני לשואה, 15/09/07 8:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הספרים של ק.צטניק אינם ''ספרי סטאלאגים'' ושונים מהם משום שהם עוסקים בעם היהודי בלבד, לפני השואה, אחר-כך בגטו, במחנה הריכוז, בדרך הבריחה של הניצולים מאירופה, ואחר-כך בתקומה בארץ-ישראל. גם הספר ''בית-הבובות'' מאת ק.צטניק שונה מספרי הסטאלאגים משום שגיבוריו אינם שבויים רוסיים כרוב גיבורי ספרי הסטאלאגים, אלא אסירים יהודיים ורובו עוסק בחיים בגטו, בניסויים רפואיים שעשו לאסירות יהודיות במחנות הנשים, ובעדות הנוראה על כך שחלק מהאסירות הבודדות שניצלו מהעיקור שעברו (רובן מתו מהטיפול הנורא) ושהיו בעלות מראה ארי, גם הובלו לבית בושת לשמש קצינים נאציים ואסירים יהודיים שקיבלו טובות הנאה כדי לשרת את הנאצים, ובזכות זה נאמר להן שהן תשתחררנה מהמחנה כעבור זמן מה. ''בית בובות'' כזה היה קיים לא רק באושוויץ. גם נשים פיליפיניות וקוריאניות נאסרו והובלו לשמש את היפנים בזמן מלחמת העולם השנייה ואפילו קיבלו על-כך פיצויים. בספר ''רופאים מהגיהנום'' הוצאת ''ספריית מעריב''(מאנגלית דפנה לוי)מביא ויויאן ספיץ עדות של נשים שעברו עיקור ואחר-כך נשלחו לבית-בושת במחנה רייבנסברוק.מעטות ניצלו. אולם במשפטי נירנברג עשרות רופאים הועמדו לדין ונשפטו למוות בתלייה או לעשרות שנים בכלא.תמונה של הרופאה ממחנה רייבנסברוק ד''ר הרטה אוברהויזר שנשפטה לעשרים שנה נמצאת בספר. בספר מסופר שאחד התפקידים שנתנו לנשים בבית הבושת היה לשמש כמחממות של גוף אסירים שעברו ניסוי בהקפאה מטעם חיל האוויר הגרמני. העדות של יחיאל דינור ק.צטניק היא מהימנה. היא נשענת לא רק על מה שראה ושמע במחנות הריכוז בהם שהה, אלא גם על עדויות של נשים שבאו למירפאה של חמו פרופ' יוסף אשרמן שהיה מבכירי הגניקולוגים בישראל ואליו באו נשים לאחר השואה לקבל טיפולי פוריות שיאפשרו להן ללדת למרות הניסויים של העיקור.גם על העדויות של פרופ' דבורזצקי ופרופ' הירש מבית-חולים אסף הרופא שהיו עמיתיו של אשרמן ונוכחו אחר-כך במישפט אייכמן. כאשר ק.צטניק כותב על אחותו אין זה חייב להיות אחות ביולוגית. יחיאל דינור טשטש במכוון את הביוגרפיה שלו. אחות יכולה להיות גם בת המישפחה המורחבת או אהובה. בספר ''העימות'' הוא מכנה את האישה שפגש לאחר אושוויץ ''אחותי''. התמונה של פלה ב''מדריך למורה למנחה לתלמיד בספרי ק.צטניק'' אינה מפוברקת.רוב הנשים בישראל מחקו את הקעקועים על גופן או זרוען ורבות מהן בכלל לא רוצות שידעו שהיו במחנות. בת-דודתי סלי לסר(וינרב) ז''ל שניצלה מאושוויץ, היתה באה לישראל כל שנה ביאכטה שזופה כמו כושי מהדרך, כדי לשכוח כמה היתה לבנה באושוויץ. כך אמרה. אמה אחיה דודתה ושלושת ילדיהן נספו במוחנה הנשים באושוויץ. מה שיחיאל דינור סיפר בספריו זאת עדות מזעזעת, אך עדויות של ניצולים או של הנאצים שהעידו במשפטי נירנברג, מזעזעים יותר. הגרמנים הנאצים גם שמו קולר של כלב עם מיספר, על חזה על נשים בגטו וילנה. העיקר זה ללמוד את הלקח מספרי ק.צטניק ומספרי ניצולים אחרים. חשוב שאנחנו במדינת ישראל נשמור על המוסר והצדק החברתי, גם כלפי שכנינו וגם אחד לשני. דרך אגב אני ברוך השם בריאה. מי ששם סרט על דורית שחולה במחלת ניוון שרירים בין הפרסומים המדעיים והספרותיים שלי הוא אדם מעוות ושטני.אני מאחלת לאותה שחקנית הרבה בריאות. אני עוסקת בנושא השואה כי אני דור שני לשואה וגם אלמנתו של ניצול שואה. בעלי ז''ל דוד שריר (שרייער) היה תינוק יתום יליד גרמניה שהביאו בספינת מעפילים לבית-יתומים בירושלים .אבי יליד שטוטגרט גרמניה איבד את מרבית משפחתו וחבריו בשואה, אימי איבדה את שתי אחיותיה וילדיהם, דודי בעלה של אחות אבי, איבד את כל משפחתו בפראג.אחותו של בעלי היא ניצולת שואה. אינני עוסקת בשואה בלבד, חיי רובם בתקומה האישית והלאומית. נכדי המתוקים מזכירים לי יום יום שהחיים נהדרים ומה שהיה לא יקרה עוד פעם. דורית שריר |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק לגבי בתי בושת של נשים יהודיות, בכתבה של דליה קרפל "אכן תמונות קשות" היא כותבת: נעמה שיק, דוקטורנטית להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב חקרה את ניצולן המיני של נשים יהודיות באושוויץ-בירקנאו וכתבה על כך מאמר שעתיד להתפרסם בארצות הברית. שיק, המתראיינת בסרט, הדגישה השבוע כי "בגלל תורת הגזע לא היו, באופן חד-משמעי, נשים יהודיות ששימשו כזונות בבלוק 24 באושוויץ, או בבתי הזונות האחרים שהיו במחנות אחרים. בבתי זונות אלה נאלצו לשמש נשים גרמניות ופולניות. גם לא היו מה שמכונה לכאורה 'זונות חזית' יהודיות. התצלום המוכר של פאול גולדמן (שדומה לו הופיע גם על עטיפת "בית הבובות" של ק. צטניק בעברית) הנו צילום מבוים – המספר על חזה האשה הוא לכאורה מספר מאושוויץ, אבל זהו מספר סידורי שלא היה קיים. לבקשתי, גם במוזיאון אושוויץ בדקו את התמונה ואישרו שזהו אכן זיוף". שיק אומרת, כי בגלל תורת הגזע והאיסור על יחסי מין עם יהודים כמעט לא היו מקרי אונס של נשים יהודיות על ידי גרמנים. "אני טוענת במאמרי שהיו מקרי אונס של יהודיות, אולם לא על ידי גרמנים, אלא על ידי משתפי הפעולה שלהם. היו גם מקרים של ניצול מיני, כגון נגיעות באיברים אינטימיים ו'בדיקות גינקולוגיות"'. בסרט היא מספרת כיצד דבק בניצולים החשד שעשו מעשים שלא ייעשו כדי להינצל. לגבר היו בדרך כלל מציגים את השאלה "היית קאפו?" ולאשה – "היית זונה?" "יש לי מכרה שחושבת שאמא שלה קיימה יחסי מין עם אחד מהמפקדים של המחנה בשביל להציל את אחותה", אומרת שיק. "היא הייתה אשה מאוד מושכת והאנשים גדלו על זה". אבל ככל שבדקה עדויות, אוטוביוגרפיות ומסמכים, והשוותה למסמכים של הנאצים ולמקורות אחרים, לא מצאה ראיה לכך: "אין זונות יהודיות בשואה. אין מה שמכונה 'זונת חזית"'. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |