בתשובה לאיציק ש., 26/10/09 5:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פרופ' יעקב נאמן האשים את היועץ המשפטי דאז, מיכאל בן-יאיר ואת הפרקליטה ארבל בהחלטות הנגועות בשיקולים פוליטיים, לאו דווקא משפטיים. מאותו הרגע התגייסה הפרקליטות "לתפור" לו תיק, שבסופו התברר כעורבא פרח, אלא שבינתיים התפטר השר והעלילה נגדו השיגה את מטרתה. להלן שתי הגרסאות בפרשייה. יקרא הקורא וישפוט: טענה מס' 1 : הפרקליטות הורתה לקצינים שחקרו את השר נאמן לא לכתוב דו"ח סיכום. הוראה זו היא בניגוד לנוהל המקובל, והסברה טמון בחשש שהמשטרה תעלה על הכתב דברים העומדים בסתירה למסקנות שכבר התגבשו בפרקליטות. כותבת ארבל לועדה: "טענה זו אינה נכונה. בדיקה שקיימתי עם פרקליטת מחוז ת"א (פלילי), גב' רות דוד, אשר ניהלה בשעתו את התיק העלתה, כי הצעה לסכם את חומר החקירה הועלתה, לאחר שהחומר סוכם כבר על ידי הפרקליטות וגובשה טיוטת כתב האישום. לפיכך, לא היה כל צורך בהכנת סיכום חקירה, וממילא סיכום החקירה והמלצות המשטרה אינם מחייבים את הפרקליטות". בסעיף 13 לפרוטוקול הכרעת הדין במשפטו של השר לשעבר יעקב נאמן (בית משפט השלום בת"א; תיק פלילי מס' 7771/96), קובעים השופטים ארבל, בקנשטיין, ורוזן דברים אחרים : "תמוהה כשלעצמה העובדה, שעם סיום שלב הבדיקה לא כתבו החוקרים דו"ח כמקובל – ובו ניתוח העובדות והמסקנות - אנו סבורים כי הדברים שאמר תנ"צ גרוסמן לבראון, והדברים שאמר בעניין זה בבית המשפט, מצביעים באופן ברור על כך שהחוקרים - אילו כתבו דו"ח - היו אומרים באופן חד משמעי, כי החשד בעניין הדחת בראון נמוג, וכי אין מקום לפתוח בחקירת משטרה". בסעיפים 23-25 לפרוטוקול הכרעת הדין נאמר: "נאמן העיד כי בסיום הודעתו האחרונה, ביקש מן החוקרים בכל לשון של בקשה, כי יכתבו דו"ח מסכם של החקירה. הוא אמר להם כי אינו סומך בעניין זה על היועץ המשפטי לממשלה, וכי הוא מעוניין שגורם אובייקטיבי יסכם את החקירה. החוקרים אמרו לו שנתבקשו שלא להגיש את המלצותיהם. תנ"צ גרוסמן אישר את הדברים". "שאלה: בסוף העדות הזאת, קיים אתכם נאמן שיחה שארכה כ- 20 דקות, איתך ועם בית-נר, ואמר לכם שהוא דובר אמת ומטרטרים אותו על לא עוול בכפו, ואז הוא אמר לכם שהוא מבקש שאתם, החוקרים, תרשמו דו"ח מסכם. הוא אמר זאת משום שלכל אורך הדרך הוא חש שמתנכלים לו והוא חושב שהיועץ המשפטי היה צריך לפסול את עצמו מלהיות מעורב בפרשה זאת, אך ביקש שתכתבו דו"ח מסכם, ואז אמרתם לו, אתה ובית-נר, שהתבקשתם לא לכתוב דו"ח מסכם. האם זה נכון?" "תשובה: רוח הדברים היא אכן כזאת". במילים אחרות, מסכם בית המשפט, כי בניגוד לנוהל ולנוהג המקובל והרגיל, ודווקא משום שלחוקרים היתה דעה, שלא התיישבה עם דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, הם התבקשו שלא להגיש דו"ח מסכם. טענה מס' 2: הוראה אחרת שניתנה לחוקרי המשטרה ע"י הפרקליטות היתה שלא לחקור, בשום אופן, עד מרכזי בפרשה, שעדותו היתה עשויה לבטל לאלתר את כל החשדות נגד נאמן. אותו עד הפציר בשוטרים לחקור אותו. והם, נאמנים להוראה, סרבו לגבות ממנו עדות. כותבת הפרקליטה ארבל בתשובה: "גם טענה זו אינה נכונה. חלקו של עו"ד אהוד סול, שותף במשרדו של נאמן. בסיוע לניסוח תצהירו של פרופ' נאמן, הוברר בעיקר בעת ניהול המשפט, בו העיד כעד הגנה, ולא היה ידוע לפרקליטות או למשטרה בטרם הוגש כתב האישום". למיטב זכרונה של פרקליטת מחוז ת"א, גב' רות דוד, לא הפנה פרופ' נאמן בחקירתו את החוקרים לעו"ד סול. לו היה עושה כך, סביר להניח שעו"ד סול היה נחקר. אבל, בית המשפט מציין כי עו"ד סול, מנסח התצהיר המסוים עליו התבסס כל המשפט, לא נחקר בשום שלב בידי חוקרי המשטרה. לראשונה נשמעה גרסתו בעומדו על דוכן העדים בבית המשפט כעד הגנה : "אין בפי התביעה כל הסבר לאי חקירתו של עו"ד סול, והרי אין חולק בדבר חשיבותה של חקירתו בהיותו מנסח התצהיר". במקום אחר מעיד נצ"מ בית-נר, אחד החוקרים: "כשאני מסתכל על זה היום, בדיעבד, אני חושב, שהיה צריך ולו לאמת את אותו נושא גם לגבי התאריך של הועדה. לדעתי היום, היה צורך לתשאל אז את סול. אני לא נעשיתי יותר חכם, אני חושב שאם הייתי אז חושב על זה, הייתי גם אז חושב כך". במקום אחר (סעיף 13 בפרוטוקול) מצויין, כי בעת חקירתה של עו"ד אסנת לייב, אחת מעובדות משרדו של נאמן, היא הציעה לחוקר לגבות הודעה מעו"ד אהוד סול, ולהלן ציטוט עדותה: "אני אמרתי לו שעכשיו אני אתקשר לעו"ד סול ואקשר ביניהם ושהוא חייב לדבר איתו, כי הוא היה בנושא של בראון. בית נר אמר ששלחו אותו אלי רק בגלל דבר אחד: שאני אאשר שיעקב נאמן חתם על התצהיר, מכיוון שאני אישרתי את חתימתו כעורכת דין. אמרתי לו שבגלל זה שלחו אותו, אך אמרתי לו שמי שכתב את הפרק הזה בתצהיר זה אהוד סול ושאלתי האם הוא לא מתכוון לחקור אותו. הוא אמר לי: לא! אני לוקח את זה בחזרה לפרקליטות ומה שאומרים לי לעשות אני עושה". בסיכום הפרק הזה כותבת השבוע הפרקליטה עדנה ארבל: "פרופ' נאמן זוכה לאחר שבית המשפט קבע, כי לא הוכח שהיתה לו "הכוונה הפלילית המיוחדת" הנדרשת לצורך גיבוש העבירות שיוחסו לו. יצוין שבית המשפט לא מתח כל ביקורת על רשויות התביעה על עצם הגשת כתב האישום". אם כך, איך בדיוק אפשר להגדיר את הציטוטים הבאים של בית משפט השלום: "בנסיבות דנן, הטעות שנפלה בתצהירו של הנאשם היא טעות אנוש... אין זו יותר מטעות סבירה שנעשתה בתום לב. מדובר בנאשם שאחרית התנהגותו מעידה על ראשית כוונתו. יש להבחין בין אי-דיוק שניתן לייחסו לרשלנות, לבין טעות מכוונת שמחשבה פלילית בצידה... בנסיבות דנן, קפדנות, דווקנות ודקדקנות עם זכרונו של אדם, גם אם הוא שר בישראל, בעניין שיחת טלפון שנתקיימה חמש שנים קודם לכן, הן מוגזמות. קשה לדרוש מאדם לזכור ולנסות להקיש כוונה פלילית, מן העובדה שלא זכר". עד כאן דברי בית המשפט. "יש להבחין בין אי דיוק שניתן לייחסו לרשלנות, לבין טעות מכוונת", כותב בית המשפט ובמקרה של מינוי עדנה ארבל זה נראה כ...טעות מכוונת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שיהיה קצת יותר ברור למי שמתעניין בתיק של נאמן: דנקנר על "תפירת התיק" לנאמן (מאמר בעין השביעית) - http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/article5... יובל קרמינצר עונה לדנקנר (אותו מקום) - http://www.the7eye.org.il/articles/pages/article5103... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |