 |
התשובה היא שליועץ יש מעמד סטטוטורי, ובגלל זה גם נדרשת החלטת ממשלה למינויו והיום גם ועדה שמציעה לממשלה מועמדים אפשריים. התשובה היותר חשובה לי, היא שאני חושב שהמערכת המשפטית היא מערכת שהיא כולה קונבנציות, כללים מוסכמים שהתפתחו בדרכים סוציולוגיות. הניסיון להחיל על מבנה המערכת הזה הגיון חמור לא יצלח: שופט הוא לא תמיד האדם המתאים ביותר לתפקידו מכל האזרחים, אבל אנחנו הסכמנו שהוא יהיה הפוסק האחרון. בג"צ לא מחזיק בידו את הקושאן על הצדק, אבל אנחנו מקבלים את הקביעה שהוא מוסמך בשם הצדק לבטל החלטות של הרשות המבצעת ולפעמים גם של הרשות המחוקקת.
ההנחה שהמערכת המשפטית היא כולה קונצנזואלית לא אומרת שאי אפשר להעלות טיעונים תבוניים לטובת שינויים במערכת. קונצנזוס לא גורר שרירותיות. אבל אני חושב שצריך להבחין בין סוגי שאלות וסוגי טיעונים. השאלה "למה זה ככה" נראית לי פחות מועילה כשאנחנו עוסקים במערכות שהתפתחו סוציולוגית. התשובה כאן היא הסבר היסטורי: זה ככה בגלל שיועצים משפטיים חזקים נטלו לעצמם סמכויות, בגלל שבגין רצה את היועץ בכל ישיבת ממשלה מטעמים פוליטיים וכולי. התפקיד עוצב באופן היסטורי, כמו בכל מערכת חברתית. יועצים משפטיים של משרדי ממשלה לא עברו את התהליך הזה, מסיבות היסטוריות אחרות. זה לא ממש עוזר לנו. השאלה "האם כדאי לשנות את מעמדו של היועץ?" היא שאלה אחרת, וכאן אני רואה טעם בדיון תבוני.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש