בתשובה ליהונתן אורן, 25/10/09 22:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש ייעוץ מישםטי ויש ייעוץ מישפטי. העניין איננו "אם השר מכוסה מישפטית או לא". למשל עברת המס בה הורשע הורביץ וממנה זוכה, איננה עברה ששר יכול להיות מזוכה ממנה כי זו הפרקטיקה של תכנון מס, כלומר הליכה על שולי החוק. לצערי גם עם השיטה הנוכחית זה קיים במערכת הפוליטית. אני חושב שצריך לשפר את המערכת ואילו נאמן רוצה לשחוק אותה. גם הזיכוי של נאמן הוא זיכוי מישפטי אך האיש זוכה בגלל שלא היתה לו כוונה פלילית; האם הוא לא שיקר? הוא שיקר שקר עורכדיני לבנבן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נראה מה קרה עם השר נאמן, הגישו נגדו כתב אישום הוא אולץ להתפטר לאחר מכן זיכו אותו על סמך דברים שהיו ידועים כבר לפרקליטות ואף אחד אחר לא נתן את הדין על הפיאסקו. מדובר פה על ביזיון ברמות היסטריות, לא יכול להיות שבמדינה דמוקרטית ידיחו שר בכזאת קלות. העובדה שזה אכן נתפס כדבר קל ערך מראה שבארץ כבר לא מייחסים חשיבות לנבחרי העם שהם אחד המרכיבים המרכזיים בדמוקרטיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הגשת תצהיר כוזב לבית המשפט העליון (כתשובה לעתירה) ומסירת עדות שקר בחקירתו במשטרה. נאמן זוכה ב-15 במאי 1997, בשל העדר כוונה פלילית הנדרשת. יחד עם זאת, פסק בית המשפט כי נאמן מסר בתצהירו פרטים בלתי נכונים ומטעים בשלבי חקירתו הפלילית, אך ציין כי התיקונים שביצע מאוחר יותר מעידים על תום לבו של נאמן ושהדבר נעשה ללא כוונה פלילית." זה מספיק כדי שנאמן לא יהיה שר מישפטים לא מהבחינה המישפטית אלא הציבורית, וכמובן איננו "ביזיון ברמות היסטריות". היינו עדים גם לחגיגות של נתניהו כשהדו"ח הציבורי של רובינשטיין לא המליץ על העמדתו לדין. מה נאמר בדו"ח? את מי זה עניין? במדינות מתוקנות הוא היה הולך הביתה. התרגלנו לקבל שקרים כדבר לגיטימי. אז עורך דין הצמרת ושר מישפטים מסר תצהיר כוזב? אז מה, הוא מסר אותו בתום לב. מה פירוש תום הלב כאן? הוא חשב שהדברים נכונים? האם הוא הוכיח בבית המישפט שבאותו הזמן אי אפשר היה לדעת שהוא מטעה את בית המישפט? לא. פשוט הוא הוכיח שלא היתה לו כוונה פלילית והוא ניסה רק לגהץ קצת את האמת. אנחנו כבר מותנים לחיות עם שקרים בשלום. מזכיר לי את מזכיר הממשלה של מנחם בגין אריה נאור: הופצו שמועות שבגין חולה. העיתונאים שאלו את אריה נאור האם נכון שראש הממשלה חולה? הוא ענה את התשובה האלמותית: " ראש הממשלה אינו חולה רק מידת חומו עלתה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
====>"זה מספיק כדי שנאמן לא יהיה שר מישפטים לא מהבחינה המישפטית אלא הציבורית" אתה מתכוון שהיה משאל עם אם נאמן יתפטר או לא? או שאולי היתה עצומה רבת משתתפים? הסיבה היחידה שנאמן התפטר היא שהוגש נגדו כתב אישום, אילולא היה מוגש כנגדו כתב אישום ורק היו נאמרות העובדות כפי שהצגת אותם הוא לא היה מתפטר, לא היתה דרישה בציבור שהוא יתפטר וחוץ אני לא הייתי רוצה שהוא יתפטר (שזה אולי לא כזה חשוב מהבחינה הדמוקרטית אבל מאד קריטי מהבחינה האישית). העובדה שהציבור לא מתענין בד"וח של רובינשטיין גוררת (בצורה כמעט לוגית) שהד"וח שלו לא חשוב מהבחינה הציבורית. וחוץ מזה נניח שביבי היה עושה איזה עבירה אתית, נניח נותן לשרה לסוע ברכב השרד, מה היה קורה מהבחינה הציבורית? מי שמימלא תמך בו היה ממשיך לתמוך בו, ומי שלא תמך היה רואה בזה עילה להתפטרות. כי מה לעשות השאלות הפוליטיות במדינת ישראל יותר חשובות מהשאלות האתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך לגבי הניתוח אך לא לגבי הרצון. הבעיה שלנו היא אכן הציבור. הציבור מקבל את הפוליטיקאים שהוא ראוי להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מה יהיה? יותר מדי מסכימים איתי בזמן האחרון.:) בקשר לרצון, בכל ארגון גדול יש לך בעיה, כמות האנשים המוצלחים היא מוגבלת ובכל פעם שאתה מפטר מישהו מוצלח עם בעיה (נניח אתית) אזי יש לך פחות אדם מוכשר בצוות, בסופו של דבר או שאתה נתקע עם הגרועים או (מה שיותר שכיח) עם הלמלמים ומה לעשות למלמים הם אנשים נחמדים ולא עושים רעש בין 2 ל4 אבל את הדברים הבאמת גדולים הם לא מצליחים לבצע. שלא לדבר על אולמרט שהוא גם למלם וגם מושחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהבעיה נעוצה בהתייחסות שלך לממשלה כאל ארגון. הממשלה איננה ארגון. כמו שכתבתי באחת התגובות הקודמות, הממשלה רוצה שההתנהלות בה תהיה כמו כל ארגון. היות שגם נאמן מתייחס לממשלה כאל ארגון, הרי ברור לו שבארגון היררכי היועץ המישפטי הוא עורך דין שאמור לספק למנהלים את הגבולות אליהם מותר להם להגיע. יותר מכך: איכותו כעורך דין נקבעת על פי יכולתו לשחק על גבולות החוק ולשכנע שירוק הוא אדום.הממשלה איננה ארגון שמתחרה בארגון אחר או בפרטים ולגיטימי שתעשה את זה ככל שיתיר לה החוק במובן העורכדיני שלו. הממשלה משרתת את האזרחים ואינה מתחרה בהם. נאמן איננו כשרון שאין בלתו שמותר ורצוי לכופף את האתיקה בשבילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהממשלה (או בהסתכלות קצת יותר רחבה משרדי הממשלה) היא ארגון. מדובר באוסף אנשים עם שיטת עבודה מסוימת שצריכים להגיע לתוצאות. כמו כן ברור שהיא מתחרה עם ארגונים אחרים. אולי לקרוא למה שקורא בינינו לפלסטינאים ''תחרות'' זה קצת מכובס אבל (לדוגמה) מדינת ישראל רוצה השקעות ואם למדינה אחרת יש כלכלה יותר טובה ההשקעות ילכו אליה. הרבה מהדברים שנכונים בארגונים נכונים גם פה, יש אמביציה יש אינטריגות ויש אבטלה סמויה. והמשפט ''הממשלה משרתת את האזרחים'' הוא מאד לא מדויק אבל לא משנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה האם הממשלה היא ארגון במדינת ישראל שמתחרה בארגונים או פרטים אחרים בישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור אוף טופיק אפשר לפתח את הנושא (נניח האם הצבא והמשטרה מתחרים? במובן אחד כן במובן שני לא). אבל בתוך הנושא אני לא מבין איך השאלה רלוונטית. אם הממשלה היא ארגון (או הנהלת ארגון) אזי היא צריכה להתנהל בתור ארגון וזה לא משנה אם המתחרים שלה פנימיים או חיצוניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלשנו מהנושא. הנושא היה האם הייעוץ המישפטי שניתן לממשלה הוא כמו הייעוץ המישפטי שניתן לארגון אחר-למשל לתאגיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל נראה שבמקום ''הוא'' היית צריך לכתוב ''אמור להיות'' כי המצב כרגע הוא שהייעוץ שונה. אבל בקשר לנושא העיקרי כמו שהצגת אותו אני חייב להודות שזה לא ממש מעניין אותי, מה שחשוב בעיניי הוא ההתיחסות הבסיסית למערכות השונות, אבל אם אתה רוצה לדון בזה (עם מישהו אחר) אני לא אעצור אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במונחים הללו, מדינת ישראל היא ארגון, וממשלת ישראל היא הנהלתו. או אולי חלק חשוב ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרופ' יעקב נאמן האשים את היועץ המשפטי דאז, מיכאל בן-יאיר ואת הפרקליטה ארבל בהחלטות הנגועות בשיקולים פוליטיים, לאו דווקא משפטיים. מאותו הרגע התגייסה הפרקליטות "לתפור" לו תיק, שבסופו התברר כעורבא פרח, אלא שבינתיים התפטר השר והעלילה נגדו השיגה את מטרתה. להלן שתי הגרסאות בפרשייה. יקרא הקורא וישפוט: טענה מס' 1 : הפרקליטות הורתה לקצינים שחקרו את השר נאמן לא לכתוב דו"ח סיכום. הוראה זו היא בניגוד לנוהל המקובל, והסברה טמון בחשש שהמשטרה תעלה על הכתב דברים העומדים בסתירה למסקנות שכבר התגבשו בפרקליטות. כותבת ארבל לועדה: "טענה זו אינה נכונה. בדיקה שקיימתי עם פרקליטת מחוז ת"א (פלילי), גב' רות דוד, אשר ניהלה בשעתו את התיק העלתה, כי הצעה לסכם את חומר החקירה הועלתה, לאחר שהחומר סוכם כבר על ידי הפרקליטות וגובשה טיוטת כתב האישום. לפיכך, לא היה כל צורך בהכנת סיכום חקירה, וממילא סיכום החקירה והמלצות המשטרה אינם מחייבים את הפרקליטות". בסעיף 13 לפרוטוקול הכרעת הדין במשפטו של השר לשעבר יעקב נאמן (בית משפט השלום בת"א; תיק פלילי מס' 7771/96), קובעים השופטים ארבל, בקנשטיין, ורוזן דברים אחרים : "תמוהה כשלעצמה העובדה, שעם סיום שלב הבדיקה לא כתבו החוקרים דו"ח כמקובל – ובו ניתוח העובדות והמסקנות - אנו סבורים כי הדברים שאמר תנ"צ גרוסמן לבראון, והדברים שאמר בעניין זה בבית המשפט, מצביעים באופן ברור על כך שהחוקרים - אילו כתבו דו"ח - היו אומרים באופן חד משמעי, כי החשד בעניין הדחת בראון נמוג, וכי אין מקום לפתוח בחקירת משטרה". בסעיפים 23-25 לפרוטוקול הכרעת הדין נאמר: "נאמן העיד כי בסיום הודעתו האחרונה, ביקש מן החוקרים בכל לשון של בקשה, כי יכתבו דו"ח מסכם של החקירה. הוא אמר להם כי אינו סומך בעניין זה על היועץ המשפטי לממשלה, וכי הוא מעוניין שגורם אובייקטיבי יסכם את החקירה. החוקרים אמרו לו שנתבקשו שלא להגיש את המלצותיהם. תנ"צ גרוסמן אישר את הדברים". "שאלה: בסוף העדות הזאת, קיים אתכם נאמן שיחה שארכה כ- 20 דקות, איתך ועם בית-נר, ואמר לכם שהוא דובר אמת ומטרטרים אותו על לא עוול בכפו, ואז הוא אמר לכם שהוא מבקש שאתם, החוקרים, תרשמו דו"ח מסכם. הוא אמר זאת משום שלכל אורך הדרך הוא חש שמתנכלים לו והוא חושב שהיועץ המשפטי היה צריך לפסול את עצמו מלהיות מעורב בפרשה זאת, אך ביקש שתכתבו דו"ח מסכם, ואז אמרתם לו, אתה ובית-נר, שהתבקשתם לא לכתוב דו"ח מסכם. האם זה נכון?" "תשובה: רוח הדברים היא אכן כזאת". במילים אחרות, מסכם בית המשפט, כי בניגוד לנוהל ולנוהג המקובל והרגיל, ודווקא משום שלחוקרים היתה דעה, שלא התיישבה עם דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, הם התבקשו שלא להגיש דו"ח מסכם. טענה מס' 2: הוראה אחרת שניתנה לחוקרי המשטרה ע"י הפרקליטות היתה שלא לחקור, בשום אופן, עד מרכזי בפרשה, שעדותו היתה עשויה לבטל לאלתר את כל החשדות נגד נאמן. אותו עד הפציר בשוטרים לחקור אותו. והם, נאמנים להוראה, סרבו לגבות ממנו עדות. כותבת הפרקליטה ארבל בתשובה: "גם טענה זו אינה נכונה. חלקו של עו"ד אהוד סול, שותף במשרדו של נאמן. בסיוע לניסוח תצהירו של פרופ' נאמן, הוברר בעיקר בעת ניהול המשפט, בו העיד כעד הגנה, ולא היה ידוע לפרקליטות או למשטרה בטרם הוגש כתב האישום". למיטב זכרונה של פרקליטת מחוז ת"א, גב' רות דוד, לא הפנה פרופ' נאמן בחקירתו את החוקרים לעו"ד סול. לו היה עושה כך, סביר להניח שעו"ד סול היה נחקר. אבל, בית המשפט מציין כי עו"ד סול, מנסח התצהיר המסוים עליו התבסס כל המשפט, לא נחקר בשום שלב בידי חוקרי המשטרה. לראשונה נשמעה גרסתו בעומדו על דוכן העדים בבית המשפט כעד הגנה : "אין בפי התביעה כל הסבר לאי חקירתו של עו"ד סול, והרי אין חולק בדבר חשיבותה של חקירתו בהיותו מנסח התצהיר". במקום אחר מעיד נצ"מ בית-נר, אחד החוקרים: "כשאני מסתכל על זה היום, בדיעבד, אני חושב, שהיה צריך ולו לאמת את אותו נושא גם לגבי התאריך של הועדה. לדעתי היום, היה צורך לתשאל אז את סול. אני לא נעשיתי יותר חכם, אני חושב שאם הייתי אז חושב על זה, הייתי גם אז חושב כך". במקום אחר (סעיף 13 בפרוטוקול) מצויין, כי בעת חקירתה של עו"ד אסנת לייב, אחת מעובדות משרדו של נאמן, היא הציעה לחוקר לגבות הודעה מעו"ד אהוד סול, ולהלן ציטוט עדותה: "אני אמרתי לו שעכשיו אני אתקשר לעו"ד סול ואקשר ביניהם ושהוא חייב לדבר איתו, כי הוא היה בנושא של בראון. בית נר אמר ששלחו אותו אלי רק בגלל דבר אחד: שאני אאשר שיעקב נאמן חתם על התצהיר, מכיוון שאני אישרתי את חתימתו כעורכת דין. אמרתי לו שבגלל זה שלחו אותו, אך אמרתי לו שמי שכתב את הפרק הזה בתצהיר זה אהוד סול ושאלתי האם הוא לא מתכוון לחקור אותו. הוא אמר לי: לא! אני לוקח את זה בחזרה לפרקליטות ומה שאומרים לי לעשות אני עושה". בסיכום הפרק הזה כותבת השבוע הפרקליטה עדנה ארבל: "פרופ' נאמן זוכה לאחר שבית המשפט קבע, כי לא הוכח שהיתה לו "הכוונה הפלילית המיוחדת" הנדרשת לצורך גיבוש העבירות שיוחסו לו. יצוין שבית המשפט לא מתח כל ביקורת על רשויות התביעה על עצם הגשת כתב האישום". אם כך, איך בדיוק אפשר להגדיר את הציטוטים הבאים של בית משפט השלום: "בנסיבות דנן, הטעות שנפלה בתצהירו של הנאשם היא טעות אנוש... אין זו יותר מטעות סבירה שנעשתה בתום לב. מדובר בנאשם שאחרית התנהגותו מעידה על ראשית כוונתו. יש להבחין בין אי-דיוק שניתן לייחסו לרשלנות, לבין טעות מכוונת שמחשבה פלילית בצידה... בנסיבות דנן, קפדנות, דווקנות ודקדקנות עם זכרונו של אדם, גם אם הוא שר בישראל, בעניין שיחת טלפון שנתקיימה חמש שנים קודם לכן, הן מוגזמות. קשה לדרוש מאדם לזכור ולנסות להקיש כוונה פלילית, מן העובדה שלא זכר". עד כאן דברי בית המשפט. "יש להבחין בין אי דיוק שניתן לייחסו לרשלנות, לבין טעות מכוונת", כותב בית המשפט ובמקרה של מינוי עדנה ארבל זה נראה כ...טעות מכוונת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיהיה קצת יותר ברור למי שמתעניין בתיק של נאמן: דנקנר על "תפירת התיק" לנאמן (מאמר בעין השביעית) - http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/article5... יובל קרמינצר עונה לדנקנר (אותו מקום) - http://www.the7eye.org.il/articles/pages/article5103... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |