|
||||
|
||||
דן מרידור יכול. "מאין נובע כוחו של היועץ המשפטי? מכך שהשרים והפקידים יודעים שהוא המפרש האחרון של החוק. במובן זה שבא אזרח ואומר: אתם גונבים את הרכוש שלי, לא משלמים, או אתם עוצרים אותי שלא כדין, והיועץ המשפטי יכול לומר לשר, 'אם תעשו את המעשה הזה, אני לא אגן עליך, כי האזרח צודק'. אז אין לשר ברירה. לכן, האיש שמייעץ לממשלה הוא גם האיש שצריך להגיד אם הוא ייצג אותה או לא. תאר לך שהיועץ המשפטי יגיד 'מותר לך', והתובע הכללי יגיד 'אני לא מוכן להגן עליך"'. בהמשך הוא מרחיב ומציג דוגמאות קונקרטיות. |
|
||||
|
||||
גם אהרון ברק, בספר השיחות שלו עם אריאל בנדור וזאב סגל. אאז''נ, בתחילה ברק אומר שיש הגיון בדרישה לפיצול אבל כשעוזבים את התאוריה ומסתכלים במציאות וגם בהסטוריה של התנהלות היועצים המשפטיים הוא מגיע למסקנה דומה למרידור, מתן עוצמה ביצועית לתפקיד כנגד עוצמת הביורוקרטיה והפוליטיקה. |
|
||||
|
||||
האם יועץ משפטי איננו ביורוקרט ופוליטיקאי? מדוע אנשים שיודעים להרצות על כך ש"האישי הוא פוליטי" ושהחוק הוא בסך הכול כלי של האליטה להנציח את עצמה, שוכחים את תלמודם ברגע ש"איש המקצוע" מגיע מהחוגים שלהם? באותו רגע הופך הביורוקרט לבלתי-תלוי, מקצועי, ומעבר לפוליטיקה. |
|
||||
|
||||
דן מרידור הוא יותר פוליטיקאי מאשר משפטן. |
|
||||
|
||||
אכן יש הגיון כשלא מחברים אותו להגיון הפנימי של התנהלות המערכת הפוליטית בישראל. באותה המידה ייחוס מניעים פוליטיים לבית המשפט העליון (השאיפה לצבור עוצמה פוליטית על פני "המערכת הנבחרת"). לי נראה שבית המשפט העליון נגרר לפעלתנות שלו על ידי המערכת הפוליטית. גם היועץ המישפטי אינו בעל אספירציות פוליטיות; הוא לא החליט לחסל את אולמרט, ליברמן ודרעי כי איימו על כוחו. אמנם יש טענות שהפרקליטות החליטה לחסל את חיים רמון בגלל שהוא רצה לבצע שם רפורמות, אבל אינני חושב שמישהו מאמין שהיא שכרה את הקצינה שתתנשק איתו ותגרור אותו לתחוב לה את הלשון לפה. כמה מסכנים הפוליטיקאים, רודפים אותם. |
|
||||
|
||||
בטענותיך יש הגיון כשלא מחברים אותן להתנהלות האנושית הפשוטה. ייתכן שביהמ"ש הוא קדוש, ואנשיו כולם טהורים, וכולם שונאי שררה וחסרי אג'נדה משלהם. ייתכן. ובאשר ליועץ המשפטי, אתה כצפוי בונה איש קש: איש איננו טוען שהיועץ או מי-מאנשיו 'שכר את הקצינה'. מה שכן, המקריות שבעובדה שיותר משר משפטים אחד שהיה לא-לגמרי-נוח למערכת המשפטית מצא עצמו נאשם, ששחיתויות-לכאורה מסויימות זוכות לטיפול נמרץ יותר מאשר אחרות, והחריצות החריגה שהפרקליטות נוהגת להפגין בתיקים כאלה, מעוררת חשד שאולי גם למלאכי מרום כאלה יש לשים פה ושם איזה גבול. |
|
||||
|
||||
בית המשפט איננו קדוש. גם נאמן ורמון אינם קדושים-רחוקים מכך. יתכן והפרקליטות היתה צריכה לנהוג באותה החריצות גם בתיקים אחרים. ליברמן למשל, טען דבר והיפוכו, שהפרקליטות חרוצה מצד אחד והוא עובר עינוי דין במשך 10 שנים-מצד שני. לגבי נאמן, האישום לא היה סתם תפירת תיק. "ב-8 באוגוסט 1996 הודיע היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט העליון, כי החליט לפתוח בחקירת משטרה נגד השר נאמן. באותו היום הגיש נאמן את התפטרותו מתפקיד שר המשפטים. כתב האישום נגד יעקב נאמן כלל שני עניינים: הגשת תצהיר כוזב לבית המשפט העליון (כתשובה לעתירה) ומסירת עדות שקר בחקירתו במשטרה. נאמן זוכה ב-15 במאי 1997, בשל העדר כוונה פלילית הנדרשת. יחד עם זאת, פסק בית המשפט כי נאמן מסר בתצהירו פרטים בלתי נכונים ומטעים בשלבי חקירתו הפלילית, אך ציין כי התיקונים שביצע מאוחר יותר מעידים על תום לבו של נאמן ושהדבר נעשה ללא כוונה פלילית." זהו ציטוט מהויקיפדיה. כעורך דין שמתמחה בהליכה על הסף, הוא מבטא את הבעייתיות של הפנים השונות של המיקצוע- להוכיח שהצבע של העץ הירוק הוא בעצם חום והיות שחום קרוב לאדום אז העץ הוא אדום. |
|
||||
|
||||
לא משכנע בכלל. מה פתאום שהתובע יהיה המגן? ומה הקשר בין זה לבין העמדה לדין על מעשים פליליים שאינם קשורים כלל לתפקיד? |
|
||||
|
||||
לא יודע. אני רק ניסיתי להביא גאולה לעולם. אני יודע שזה לא עבד, אבל היום עוד לא הסתיים. |
|
||||
|
||||
תמיהתי מתחזקת. מכיוון שהממשלה בוחרת מבין המועמדים עליהם ממליצה הועדה, יש סיכוי טוב שהנבחר יהיה נוח לפוליטיקאים. למה שירצו להחליש אותו? |
|
||||
|
||||
מתרחש כעת תהליך מטריד של לקיחת סמכות מידי הממשלה. היועץ המשפטי לממשלה אמור, על פי חוק, להיות ממונה על ידיה. בעקבות הפאדיחה עם בר-און, הממשלה החליטה לפצל את המינוי לשני חלקים: באחד, ועדה תברור מועמדים - כולם כשירים וישרים, ובשני - הממשלה תבחר את היועץ כטוב בעיניה. אבל מסתבר שמישהו מעוניין לעקר אפילו את הבחירה הזו. |
|
||||
|
||||
הפדיחה של בראון לא היתה משהו חריג. בפרשת קו 300 הדיחה הממשלה את יצחק זמיר ומינתה את חריש. חריש היה בתחילתו משרתם של האדונים אבל בהמשך נאלץ להתחיל להיות יועץ מישפטי ולא קונסיליירי. למעשה -אולי נשמע אבסורדי- הממשלה זקוקה ליועץ מישפטי טוב כדי שיציל אותה מעצמה ולא כדי שיגהץ לה קצת את הגבולות. |
|
||||
|
||||
בסופו של דבר יועץ ''נוח'' בסוף חוטף מהבג''ץ. אז אולי אם נמשיך את דבריך, צריך במכה אחת לסדר את מוסד היועץ ואת מוסד הבג''ץ ואז אפשר יהיה לחיות במדינה הזאת ולנהל אותה כמו שצריך. הרי בגלל הבג''ץ המישטר אצלנו בלתי משיל. |
|
||||
|
||||
ומה עם מוסד המוסד? |
|
||||
|
||||
הנימוקים בעד ונגד נטחנו עד דק. אני מנסה להבין למה דווקא הממשלה בעד והמשפטיה נגד - לכאורה האינטרסים הפוכים. |
|
||||
|
||||
גם אני ניסיתי את דה המון פעמים וזה לא עבד. מישהו אמר לי שכל עוד לא אביא את שם אומרו של ''המביא דבר בשם אומרו וגו''' - הגאולה תמשיך להתעכב. עדיין לא הצלחתי לברר מה שם אומרו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |