|
טעה. אני חושבת שברגע שחיים ביחד צריך לדבר, ולא תמיד זה חייב להיות משהו מאוד מהותי. אבל אני עובדת עם חרדים ומרגיז אותי שהוא יוצר הפרדה כזאת, שקיימת במציאות (שכונות נפרדות, בתי ספר) אבל הרבנים מחמירים אותה יותר. כי נכון שאני לא מדברת עם האנשים בעבודה שלי על הכל, אבל אני חושבת שלדבר איתי נותן להם הבנה טובה יותר על רוב העם במדינה ולי נותן הבנה טובה יותר על המיעוט. (זכור לי בחיוך השיחות שערכתי כאן עם אנשים כשעברתי לגור עם החבר שלי. בלי חתונה!!) אני מסכימה איתך שצריך חוקה. אני חושבת שזה יכול להיות הבסיס של זה. והקונפליקט שקיים באמנה הזאת קיים גם אצלי- גם אני רוצה חוקה ליברלית שתאפשר לכל אדם לעבוד מתי שהוא רוצה, לאכול מה שהוא רוצה, לקנות מתי שהוא רוצה, ולהתחתן עם מי שהוא רוצה. אבל אני גם רוצה שהילדים שלי (בעתיד) יחגגו חגים בגן, יוכלו לנסוע ביום כיפור באופניים ברחוב, וידברו עברית. ואני לא יודעת איזה צד חזק יותר. בהרהור שני- כל הדברים האלו דווקא יתחזקו לפי דעתי אם זה לא יהיה חלק בלתי נפרד מהמדינה. אני בעד הפרדת דת ומדינה. ויותר מזה- הפרדת הדת והתקציב. שיצור כמו בארה"ב שכונות דתיות יהודיות, חרדים עובדים ומשלמים מיסים, ובתי כנסת לא במימון המדינה. אבל- להפסיק לדבר? מה זה פה- חרם? לא מקובל עלי לשלול קשר עם אוכלוסיה שלמה (כיום כמעט 20% מכלל המדינה, בעתיד יותר).
|
|