בתשובה לצחי בר, 12/10/09 12:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חוקי התנועה אינם חוקים ''מוסריים'', הם אינדיפרנטים מבחינה מוסרית. התנהגות בכביש יכולה להיות מתחשבת ומוסרית וגם להפך, בלתי מוסרית בעליל. באחת מתגובותי הצגתי סיטואציה שבה דווקא ציות לחוקי התנועה הוא בלתי מוסרי (הקפדה על עצירה ברמזורים כשמובילים פצוע קשה לבית החולים) ובוודאי ניתן להוסיף על כך. מערכת חוקי התנועה כולה, לא רק השאלות על נסיעה בדו''ג שציינת היא חסרת משמעות מוסרית כשלעצמה. עקרונית, אני מסכים עם רבות מקביעותיך בדבר החשיבות החברתית ואפילו התועלת של התנהגות מוסרית ומתחשבת, ואם לחזור על עצמי - המשל המכונן של המאמר, עניין האכילה בסכין ובמזלג, איננו ייצוג של התנהגות מוסרית - כשם שאכילה בידיים איננה מעידה על חוסר מוסריות. יש להבחין בין נורמות תרבותיות, ערכים לתויי זמן ומקום לבין המערכת המוסרית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שיש לכולנו נטיה להחשיב יתר על המידה את חשיבות פעולותינו: אני: ממהר להגיע לפישה חשובה / הביתה / לבית־חולים [*] הוא: סתם נדחף. [*] בכביש אין "אתה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני: מפעיל שיקול דעת. אתה: נדחף בכל הזדמנות. הוא: עבריין סדרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להתנהג בצורה מוסרית פירושו לא רק שיש "אתה", אלא שה"אתה" הזה הוא שווה ערך ל"אני". לא רק בכביש מתנהגים אנשים בחוסר התחשבות בכל מיני "אתה" ו"הוא". האם לטעמך ראוי להפוך את האגומנייקיות לחוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני נדרש לשאלת מוסריות של פעולה או חוק אני שואל את עצמי אם הפעולה/חוק מעודדים קיום בר קיימא של החברה בה מתרחשת הפעולה/חוק. שמירה על נימוסי שולחן בישיבה משותפת מסביב לשולחן היא מוסרית במובן של התחשבות ברגשותיו של האחר, שכן בלעדיה אולי יהיה קשה לשבת עם עוד אנשים מסביב לאותו שולחן. כאשר אדם לבד אין שום משמעות לאכילה בסכין ומזלג (1), ממש כשם שאין שום משמעות לחוקי התנועה בעולם עם מכונית אחת. אותו קריטריון אני מפעיל בבואי לבחון אם חוקי תנועה הם מוסריים. מכיוון שחוקי התנועה מסייעים לקיום של חברה בת קיימא הם עוברים את מבחן המוסריות. יתכן שדווקא אי ציות לחוקי התנועה יהיה מוסרי בסיטואציה חריגה. אבל זה לא הופך את אותם חוקי תנועה ללא מוסריים בשאר הזמן. סיטואציות חריגות מובאות במקרה הצורך לבית המשפט. _ 1. האימרה הבריטית שימשה רק בכדי להציג את חשיבות הברירה בפעולה מוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא התעקשות סתמית על מינוח. מערכת משפטית, ומערכת חוקי התנועה היא כזאת, איננה מוכתבת על ידי קודים מוסריים בהכרח. אומנם רבים מחוקי התנועה מורים על התחשבות בזולת, אבל יש הרבה מאד אחרים שכל עניינם הוא ניהול ושליטה לצורכי הסדר הכללי, שהקשר שלהם למוסריות הוא רופף או עקיף במקרה הטוב. הבעייה עם הזיהוי של מערכת חוקים משפטית כלשהי עם המערכת המוסרית היא בזה שבדרך זאת הופך הציות לערך ''מוסרי''. ואנחנו יודעים היטב איזה נזק מוסרי הביאו עמים על עצמם ועל אחרים משום שנהגו לציית לחוקים. ואגב, חוקי התנועה בתקופה הנאצית בגרמניה לא נעדרו סממנים אנטישמיים ואפלייה מטעמי גזע. אבל כדי לרדת למציאות של חיי יום יום שלנו, אני יכול לקבל את הקריאה העולה מן המאמר שלך שראוי לנהוג באופן מוסרי בכל מצב, ובכביש במיוחד (בגלל רמת הסיכון הגדולה יותר). הציות לחוקי התנועה הוא הכרח בל יגונה, אבל התנהגות מוסרית כרוכה לפעמים (ובוודאי שמדובר במקרים חריגים, אבל היא הנותנת) גם בהתעלמות או בחריגה מן החוקים. אשר לסכין והמזלג. ההתחשבות באחר היא האקט המוסרי, לא צורת האכילה. האכילה בכלים הנ''ל או בכלים אחרים ובידיים בכלל זה היא ''מוסרית'' לעילא כשהיא מבטאת אמפטיה ואיננה פוגעת בזולת. לצורת האכילה המערבית אין שום ייחוד. נימוסים הם ריטואלים סמליים, מה שחשוב הוא המסומל ולאו דווקא הסמל עצמו. ואגב, ה''חוקים'' של נימוסי השולחן אינם מוכתבים על ידי קוד מוסרי, הם בד''כ מסורות מדורות קודמים, ללא קשר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |