בתשובה לראובן, 12/10/09 10:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו, את התמונה של אשתו והילדים לא אילצו אותו לקחת. להכתיב לו לקחת את הדגלון של ''בליך'' לחלל זה כמו להביא כפית שמן קיק כתנאי לקבלת עוגה (מעניין אם בחדרי חדרים הוא עיקם את האף. הוא עשה רושם של אדם ממש נחמד, אז אני לא פוסלת את האפשרות שהפרובינציאליות הזו נראתה לו בסדר גמור). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אשתו היתה עושה לו את המוות אם הוא לו היה לוקח את התמונה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת הכריחו אותו לקחת את הדגל של בליך? חשבתי שזה התיכון של הילדים שלו. בקיצור, כל ההתעסקות עם המזכרות הקטנות שהוא לקח היא קטנונית ופתטית. נכון, הרבה מהטיסה היתה יחסי ציבור, אז מה. לפרס הנובל של עדה יונת גם יש ערך בעיקר בתחום הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש ממש לא! עדה יונת היא אישה אינטיליגנטית שעבדה קשה מאד להגיע לאן שהיא הגיע. הפרס שלה מייצג מציאות אובייקטיבית מאד חזקה שבמציאות הזאת אני גאה. לא מדובר בספין או ביחסי ציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שאין לפרס ערך בתחום יחסי הציבור? (בלי קשר לכך הפרופ. יונת ראויה לפרס) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ערך אבל זה לא הערך העיקרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פספסת את כוונתי. איני מזלזל בפרופסור יונת או פועלה. אני שואל על מהות הפרס מבחינתי או מבחינת המדינה. היוקרה של הפרס עוברת אלי רק מבחינת יחסי ציבור. מעבר לזה שאולי פעם פיניתי לפרופסור יונת מקום מעבר במסדרון, לא תרמתי כלום, ובכל זאת רחב לבבי לשמע הידיעה. אותו כנ''ל לגבי הצ'ופר של אילן רמון, רק בלי המסדרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפך, תרמת רבות. תאר לעצמך שהיתה נשארת תקועה שעות במסדרון ובינתיים צלחת פטרי של איזה ניסוי חשוב היתה מעלה לה עובש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר במדענית, לא איזה אדם מהציבור הרחב. אני מניח שבשלב מסויים היא היתה הולכת למעלית בקצה השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא אם איזה ספר תנ''ך היה נופל לפיר ותוקע את המעלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמעלה את השאלה מי עיכב את אלכסנדר פלמינג שעות במסדרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזה היה שכ''ג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזו היתה אמא של שכ"ג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שלבבך רחב זה יפה, אבל יש עוד הרבה תוצאות אחרות. אתה יכול להבין שנשים מסוגלות להגיע להישגים (לא רומז עליך אבל אם דיברת על המדינה אז בטוח שיש אנשים כאלה). אתה יכול להבין ששוה להשקיע באקדמיה כי מכיוון שיש לנו אנשים כאלו אז שווה להשקיע. אתה בעיקר לומד על מציאות אובייקטיבית שלא היית מודע לה (אתה כאזרח היפוטתי לא כראובן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל האינפורמציות הללו הן בדיוק הערך היחצ''ני של הפרס. ההבנה שלי לגבי מעמד האישה או מצב האקדמיה שלנו בעקבות מתן הפרס הוא בערך כמו התובנה שלי לגבי היחסים הדיפלומטיים והמדעיים שלנו עם ארה''ב בעקבות מסעו של אילן רמון. שוב, נעים לקבל חיזוק לתחושה שמחקר חשוב התבצע (בעבר הרחוק) במדינת ישראל, אבל בפועל זאת אינדיקציה נקודתית. כמובן שככל שיהיו יותר פרסי נובל במדעים (כו ירבו), יהיו לזה השלכות אמיתיות על רמת המחקר ואיכות ההשכלה הגבוהה אצלנו. אני מניח שאם יותר אסטרונאוטים ישראלים ישתלבו בתוכניות חלל נוכל לראות בזה גם אינדיקציה חיובית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטנונית ופאתטית? ולהעמיס את המטען התרבותי של רמת גן על ישויות תבוניות שאינן מוכרות לאדם, זה לא פאתטי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, גם זה פתטי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |