|
כשעברתי לגור בבית הנוכחי, אחד מהשיקולים היה נושא התנועה ברחוב, או ליתר דיוק מיעוט התנועה. החיים במקום קטן שהרחוב היחידי שבו לא מוביל לשום מקום (חוץ מאל בתי הישוב כמובן) מאפשרים גם שקט וגם תחושת בטחון מפני הסכנות שבכביש. כשגרתי בקרית אונו דאגתי תמיד לחתולות, שלא ידרסו. גם שם, גרתי רק ברחובות צדדיים עם תנועה דלילה יחסית, אבל אין מה להשוות למיעוט התנועה כאן.
אז היום הבועה שלי התנפצה. נהג לא ידוע (אף אחד לא ראה מי זה היה, אבל לי יש החשדות שלי), שנסע במהירות מופרזת לחלוטין הרג את סילבי. היא כמעט הספיקה לברוח, עוד 20 ס"מ והיא היתה מגיעה למדרכה, מטר וחצי מהשער לחניה, 5 מטרים מהבית. אבל בגיל 9 וחצי היא כבר לא היתה החתולה הזריזה שהיא היתה פעם, אולי גם החושים שלה כבר לא היו חדים ואולי גם היא חשבה שבישוב שקט ורגוע כזה לא צריך לפחד ממכוניות.
עברו 6 שנים מאז שכתבתי את תגובה 172887, אני כבר לא רק "הורה" לחתולות אלא גם הורה לילדים, שמחר בבוקר, כשנלך כמו בכל בוקר "לתת אוכל לחתולות", ישאלו "איפה סילבי?". ההתמודדות הפעם תהיה כנראה שונה, אבל תחושת האובדן היא בדיוק כמו אז.
|
|