|
||||
|
||||
זה בדיוק מה שאני אומר, צריך להבדיל. לא כל תקשורת בין נהגים היא תוקפנות. להפך, לחשוב שכל תקשורת היא תוקפנות זו גישה מאוד תוקפנית מלכתחילה – אתה מכיר את הנהגים שמתרגזים כל פעם שמסמנים להם לפנות את הנתיב השמאלי ומתחילים לעשות דווקא? |
|
||||
|
||||
למישהו יש יותר פרטים על המחקר? למה בדיוק הם מתכוונים ב"תוקפנות אינסטרומנטלית"? |
|
||||
|
||||
אני חושב שהכוונה לתוקפנות שמנסה להשיג משאבי דרך, בניגוד לתוקפנות לצורך ענישה, נקמה, ''חינוך'' או שעשוע. |
|
||||
|
||||
צפירות והבהובים הם צורה לא נעימה של תקשורת אפילו אם מנסים להשתמש בהם רק טיפה. נניח שמישהו ברחוב היה שואג עלייך "זוז!" בכל פעם שהיית הולך לאט מדי - איך היית מרגיש? (בהקשר זה, אלו שצופרים וצופרים וצופרים הם אלו שלא רק צועקים "זוז!" אלא גם חוקרים את העץ המשפחתי שלך). לפעמים זה בלתי נמנע, כשמישהו "נתקע" או "חולם". אבל משתמשים בזה גם אם מישהו לא נוסע מספיק מהר לטעמו של זה שמאחורה (למרות שאותו מישהו עשוי להיות כבר כך ב-20 קמ"ש מעל המהירות המותרת). |
|
||||
|
||||
אם תדביק על הפגוש האחורי של מכוניתך את מספר הטלפון הסלולרי שלך, אולי הנהג הנוהג מאחוריך יתקשר ויפנה אליך בזו הלשון "יסלח לי כבודו על ההפרעה, אבל אולי הוא מוכן במחילה מכבודו לפנות את המסלול השמאלי ולאפשר לי לעבור?" עד אז צפירות והבהובים הם הצורה היחידה של יצירת תקשורת בין נהגים. |
|
||||
|
||||
רעיון דבילי: בין מכוניות בפקק אפשר לדבר ב־bluetooth . |
|
||||
|
||||
כן, אבל הסוציומט הגדיר את המכשיר שלו כ''נסתר''. |
|
||||
|
||||
נכון. ובגלל שצורת התקשורת הזו היא לא נעימה, עדיף למעט בה ככל הניתן, ולחשוב פעמיים אם "פינוי הנתיב השמאלי" הוא משהו שמצדיק את זה (אם נהג נוסע 40 קמ"ש בכביש של 100, אז כן - צריך להגיד לו שמשהו לא בסדר). (אגב, אתה כמובן לא מדייק - יש לנהג מלפנים אמצעי תקשורת עם הנהג שמאחור - האיתות. זה רק הכיוון השני שבעייתי). |
|
||||
|
||||
בחיי שאני לא מבין מה כל-כך לא נעים בהבהוב קצר. חיווי ויזואלי, נקודתי, לא-פיסי. יכול להיות שלהרבה נהגים (לא דווקא לך) מה שמפריע זו החדירה לפרטיות של התקשורת והביקורת שמשתמעת ממנה, כלומר, עצם התקשורת ותוכנה, ולא הצורה שלה. איך היית מעדיף להעביר את הסימון הזה? הכיוון השני של התקשורת הוא איתות-כפול קצר, להעדפתי. |
|
||||
|
||||
אני, כמהבהב, דווקא רואה בהבהוב הרך והנעים שלי הנגדה מוחלטת לברוטאליות שבצפירה. |
|
||||
|
||||
ייתכן שאחרי שאני נכווה ברותחין של אנשים שמדליקים עלי את אורות הדרך למשך דקות (ובכך רק מקשים עלי לעבור נתיב, כי אני לא רואה כלום) אני נזהר גם בצוננין. |
|
||||
|
||||
לא לגמרי נכון. אפשר להבהב בכל ארבעת האורות. היו כמה פעמים שניסיתי לרמוזש בכך לנהגים מעצבנים (מאוד) מאחורי, אך הם לא הבינו את הרמז. |
|
||||
|
||||
אני מנסה, מדי פעם, להשתמש בזה כדי להפנות את תשומת ליבם של נהגים שהמאותת שלהם נשאר דלוק הרבה אחרי שהם כבר בצעו את הפניה או מה שלא יהיה. משום מה כמעט אף נהג לא מבין את הרמז. |
|
||||
|
||||
הבהוב קצר באורות הדרך, צפירה קלה או שימוש בכל פנסי האיתות, משולים לצלצול טלפון. לפעמים הצלצול מספיק, ואין צורך לנהל שיחה. בכביש, אם הצלצול לא מספיק, קשה מאוד לעבור לגוף השיחה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שיש כאן מדרג תקשורת: הבהוב קצר / צפצוף קצר - סליחה, אפשר לעבור? אורות גבוהים / צפצוף ממושך - זוז! הצמדות לאחוריים / עקיפה צמודה וחיתוך (+קללה) - דחיפה (+סטירה) אין פה קשר למהירות (מותרת או לא) גם אם אני נוסע ב-140 קמ"ש בכביש 6, אני משתדל לעשות את זה בנתיב הימני כל עוד אפשר ולחזור אליו כשמאחורי מגיח מישהו ב-160 קמ"ש, גם אם התכוונתי להמשיך ולעקוף גם את הרכב הבא שמרוחק ממני עוד 200 מטר. |
|
||||
|
||||
כדי שאפשר יהיה לשלוח לך הביתה דו''ח על מהירות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |