בתשובה למיקי מילר, 04/10/09 11:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא דיברתי על טבלת חישוב לביטוח, דיברתי על טבלה המספרת כמה תאונות קרו לכל כלי רכב ומה היו תוצאותיהים. ובקשר לשאלה העקרונית האם אתה מסכים שלישון במיטה זה מוסרי? האם אתה מסכים שלירות קאסאם לרחוב הומה זה לא מוסרי? האם אתה יכול להצביע בדיוק על אותו מעשה שמהווה את ההבדל בין סיכון אנשים מוסרי ללא מוסרי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טענתי, ואני עדיין עומד על כך, שאין קשר בין "כמות" הסיכון לבין שאלת המוסריות. לישון במיטה, לצחצח שיניים, לדבר ערבית, להשתין ושאר פעילויות תרומיות בעליל - הן חסרות כל משמעות מוסרית. המושג 'סיכון אנשים' שאתה משתמש בו הוא כללי מדיי, ולכן לא ניתן לטעמי, מה שהסברתי בכל תגובותיי, להחיל עליו שיקול מוסרי. נסיעה איננה מעשה טוב או מעשה רע, בדיוק כמו שינה והליכה וכתיבה לאינטרנט. אתה הרי טוען שרמת סיכון מסויימת (נניח - הסיכון הכרוך בנסיעה בדו"ג) היא "בלתי מוסרית"; אדרבא, שכנע אותנו שזה עניין של כמות. האם תוכל להסביר איך ובאיזו נקודה רמת הסיכון משנה פניה ממעשה מוסרי לבלתי מוסרי? תן לי לנחש שזו מלאכה בלתי אפשרית בשבילך, אחרת היית עושה אותה כבר מן הסתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שאין קשר בין כמות הסיכון של אנשים למוסריות. כלומר מכיוון שנסיעה במכונית היא מוסרית(סיכון כלשהוא לי ולאנשים אחרים) גם הפעלת פצצת אטום באמצע עיר הומה(גם סיכון כלשהוא שהרי אף פעם אין סיכוי של מאה אחוז שהיא תתפוצץ). אחרת אתה חייב להודות שקיימת נקודה שבה פחות ממנה הסיכון מוסרי ויותר ממנה הוא איננו מוסרי. השאלה מהי הנקודה הזאת צריכה לבא אחר כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשר בין עניינים שונים ורבים תמיד יש, ולא טענתי אחרת. השאלה היא תמיד אם מדובר במשהו מהותי. הסיכון עצמו איננו טוב או רע מוסרי או בלתי מוסרי ובוודאי לא עניין כמותי, ולכן אינך מצליח לציין אותה נקודת ארכימדס שממנה ואילך מפסיק הסיכון להיות "מוסרי"- זה משום שלא היה כך מלכתחילה. נדמה לי שאתה רודף כל הזמן אחרי הזנב של עצמך ואתה מתעלם מזה שטיעון מוסרי מאופיין באיכות, לא בכמות. לטיפה, למשל, איננה 'מוסרית' בגלל שהיא גורמת נזק פחות מאשר מכת אגרוף - אלא משום שאיננה ביטוי של פגיעה בזולת. סטירה, אגב, היא מעשה לא מוסרי אם היא מבטאת תוקפנות, אבל איננה כזאת אם ניתנה על ידי מטפל לאדם שלקה בהלם כדי להשיבו לעשתונותיו. אין שום משמעות לכמות הכוח שהושקעה בסטירה, אלא להקשר החברתי והתרבותי. אותו מעשה עצמו יכול להיות עלבון בהקשר אחד ושבח בהקשר אחר: גיהוק (גרעפס) לאחר האוכל יכול להיחשב מעשה לא מכובד ועלבון למארח בביתו של האירופאי, וביטוי של שביעות רצון מן האוכל ומחמאה למארח בשבט הבדואי.. אם תרצה להמשיך להתמודד עם הנושא, ראוי א. שתנמק את הסקלה הכמותית של הסיכון בהקשר המוסרי לטמך. ב. שתביא איזשהו טיעון 'איכותי' שינמק מדוע נסיעה בדו"ג היא מעשה לא מוסרי (ושיבחין אותו משאר כלי רכב בכביש). עד כאן, נדמה לי שתמו טענותיי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סטירה, אגב, היא מעשה לא מוסרי אם היא מבטאת תוקפנות" זאת אומרת שאם אני נותן סטירה לזר ברחוב בגלל שהוא מוצא חן בעיני זה מעשה מוסרי? גם רמון נתן את הנשיקה לא בשביל לבטא תוקפנות אלא בגלל שהחיילת מצאה חן בעיניו. בכלל אם אתה מודד דברים לפי הכוונה אין לדבר סוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאתה הולך לאיבוד בסימטאות אליהן אתה מנתב את הפתיל הזה עם הדוגמאות המופרכות והמסקנות המופרכות לא פחות - עלי להזכיר לך: אני נמצא ברחוב הראשי. קל למצוא אותי, הואל פשוט להשיב לשאלות המהות. בינתיים שלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מהות, מוסר נמדד רק בנזק ובתועלת שהמעשה גורם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קלאסי. אם רק אפשר, פעם הבאה בבקשה לרדד את הדיון לשורש האמיתי הזה בפחות מארבעים תגובות מקוממות ומרתיחות על כמה שאני חרא של בנאדם כי אני רוכב על אופנוע וזה לא תועלתני עבור איזה אחד עם תפיסת מוסר מעוותת בעליל. אם מישהו יואיל בטובו ללנקק לכמה מהדיונים הישנים על מוסר שמדגימים את האבסורד האינפנטילי בגישה כלפי מוסר שהוצגה לעיל, אני מבטיח מחר להיות יותר תועלתני כלפי כל הפחיות סביבי בדרך לעבודה. בתודה מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרא של בנאדם? "פעם הבאה" הופך אותך לפושע ממש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב,התמהמתי עם התגובה הזאת כי ההודעה הלפני הקודמת לא נכתבה אלי אלא עלי וחיכיתי לעליהום(בסוף העליהום הקטן היה דווקה על הלא חרדי) אז אני רוצה להגיד שאני לא חושב שכל מי שנוהג בדו''ג הוא אדם רע ואני לא רוצה לירות באף אחד. חוץ מזה זה שבן אדם לא חושב בצורה תועלתנית בדרך לעבודה לא עושה אותו פושע, מדובר בדבר די שכיח וגם אני לא באמת מסוגל לחשוב בצורה תועלתנית כל הזמן. בעצם יש פה בעיה קצת יותר גדולה, בתרבות המזרחית יש תפיסת מוסר מאד חזקה אבל היא לא מבוססת על אשמה, יש דברים שצריך לעשות וזהו זה . זה בולט במיחד בזן(בתרגום חופשי הדרך) שבו למעשים כלל אין תוצאות אלא המעשים עצמם חשובים לעומת זאת בתרבות הנוצרית אין בכלל מוסר אבל אשמה יש בטונות. ובתרבות היהודית יש שילוב גם מוסר וגם אשמה, אחת הבעיות היא בעצם למצוא את שביל הזהב, מצד אחד להבין שיש מוסר אבל לא כל פעולה הסוטה ממנו צריכה להיות מלווה ברגשות אשמה(כמובן לא כולל דברים רעים במיוחד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אתה פושע לא קטן: * פסקה אחת גדולה * אין רווח לפני הסוגריים (ההערה "בשם" השכ"ג היתה על הסגנון בלבד ולא על התוכן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב אני אקח את ההערות לתשומת ליבי. אבל שימו לב מה יוצא מהדיון הזה: ציות לחוקי התנועה לא קשור למוסר אבל מי שעובר על כללי הכתיבה הנאותה הוא פושע. אני יודע שהדברים נאמרו בהומור אבל בכל זאת זהו משל טוב למה שקורה בחברה מצד אחד הרציונליזים המאד חזק שלא מוכן להסתכל על עולמנו המלוכלך ומצד שני הפוסט מודרניזם שלוקח את הרעיון של "המדיום הוא המסר" עד הסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אשם גם בהתייחסות רצינית מדי להומור. אולם גם זה אינו פשע כאן. יכול להיות שבמקומות אחרים (מחוזות הטוק־בקים הידועים לשמצה שם לא אמור להתקיים דיון) יש סגנון לקוי. כאן הסגנון חשוב מכיוון שעם תבזבז זמן מיותר על הבנת ההודעה יהיה לך פחות זמן להתייחס אליה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |