|
מראה מקום לאישור בממשלה, בבקשה. מה שאני מצאתי אלה דיבורים על כך ש"מקדמים" את זה, והבטחות משטרית ש"זה יאושר תוך שנה," וכל זה מ-2008*. חיפשתי כתבות מ-2009 ולא מצאתי. ערים זה לא באוויר, זה דבר מה שצריך לתכנן ולדון בו ארוכות. אני מפציר בך שתוכיח אותי על טעותי ותמצא לי מראה-מקום שבו התוכנית יוצאת מתחום ההבטחות אל הפועל. כדוגמה נגדית, העיר החרדית כסיף בנגב, אושרה כבר ב-2007, יש לה תוכניות מתאר שמובאות לדיונים בוועדות תכנון**, וכיו"ב.
-----
* למשל, גש לעמוד 171 בפרוטוקול הכנסת הבא, מאמצע 2008: "שר הפנים מאיר שטרית: ... כשאמרתי, חבר הכנסת אורון, שאני רוצה להקים עיר ערבית בגליל, אתה תראה, בעזרת השם, שעוד השנה הממשלה תאשר, ותראה בקרוב הקמתה של עיר ערבית בגליל, כמו שהצעתי מהרגע הראשון." – כאמור, מלים והבטחות.
בכלל רצוי לקרוא את הדיון הזה מתחילתו (בעמ' 160), שכן הוא מדגים את האיפה ואיפה שמדינת ישראל נוקטת בין יהודים לערבים: (עמ' 162)
"ואסל טאהא (בל"ד): ... אדוני השר, לא מתאים לך לקבוע שמצפה-עירון לא פוגע, לא בסביבה ולא בשמורת הטבע, אבל לעומת זאת דאר-אל-חנון, שקיים מלפני קום המדינה כן פוגע בסביבה וצריך לעקור אותו, צריך לפנות אותו, צריך להוציא משם את האנשים. זאת מדיניות כפולה מובהקת, ברורה, מדאיגה ומחרידה. מחצבת ורד לא פוגעת בשמורת הטבע ולא ביער, אבל אזרחים שיושבים על אדמתם, טאבו, בבעלותם, הם כן פוגעים. מה עוד שהם בנו את הבתים לפני 80 שנה, מתגוררים שם זה 80 שנה – זה פוגע, לכן הם מקבלים צווים שמורים להם להתפנות מייד. כל הסיפור הזה ברדיוס של 3,000 מטר קו אווירי. המצפה דאר-אל-חנון ומחצבת ורד נמצאים ברדיוס של 3,000 מטר, זה פוגע וזה לא פוגע בסביבה; זה צריך להתפנות, את זה צריך לבנות. זה מה שמחריד, מדיניות כפולה לא מתאימה לך, אדוני השר, לא לך ולא לערכים הדמוקרטיים שכולם מדברים עליהם."
ואת ההבטחות השוויוניות שמופרות בסופו של דבר ע"י הממשלה (המשך דברי חה"כ טאהא באותו עמוד):
"אני יודע שהנושא הזה אינו חדש. היתה המלצה והחלטה בוועדת הפנים, ערכנו שם סיור בקדנציה שעברה, והוחלט פה-אחד בוועדת הפנים שדאר-אל-חנון תסופח לערערה. אגב, התושבים גם מסכימים להיות חלק מהמועצה אזורית חריש. לערערה לא מספחים, גם לחריש לא מספחים, העיקר המדיניות אומרת להתפנות, לעזוב את הבתים והקרקע ולהתפנות."
** ר' http://nrg.co.il/online/54/ART1/946/317.html
|
|