בתשובה לגיל, 18/09/09 14:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מצד אחד: מצא חן בעיני הטיעון שלך כשהוא נגע בניסיון לצמצום הגדרת המסחר למערכת חוקים א פריורים או כלשהם. מצד שני: דווקא קל לי לקבל את הרעיון של המסחר כהתנהגות אנושית בסיסית (כמו גם פוליטיקה {דמיין קישור} -תודה, באמת איציק). אם בכל זאת לשלוף קופים (להם יש חברה ואין משהו שהייתי מכנה בדיוק "מסחר"), אך, רק כנקודת פתיחה, ומהם לעבור להרהר בתחילת התרבות, או קצת אחורה- פריחת התקשורת המילולית הכרוכה ברעיונות חברתיים מורכבים למדי (טיפה יותר מהשפה עצמה), קל לדמיין מסחר (במשולב בפנים חברתיות שונות ומשונות), מופיע בין השורות הראשונות. דוגמא לתקשורת כזו עשויה להיות כזו: תן את הערמונים אלה. - לא לא נותן לא. אני צייד. - לא צייד לא, לא נותן ערמונים, קרוג צייד גדול דגול, אתה לא קרוג, לא נותן לא לא. אני מרביץ. - קרוג! קרוג! קרוג לא פה, קרוג צד. מובן שכשקרוג (מנהיג מוכשר שכמותו) חזר פעם אחת, אל המחנה, בו צייד מפוחד רוקד סביב מדורה כבויה, ערמונים בפיו והוא מנסה להצית את האש בקסם הריקוד שלו, ושומר האש שובת הוא ישב וניסח את חוקי המסחר- ההכרחיים ובקירוב- הטובים ביותר לכל השבט (ובהתיחס לשבט השכן, ההפכפך) יש הטוענים שכבר קרוג עצמו ניסח אותם מאוזנים ונכונים תמיד לצמיחה חברתית על כל גווניה תחת כל איום חיצוני או פנימי, כשהוא צר אותם (החוקים) מלוגיקה טהורה, שיחזיקו לעד, ויש כאלו שטוענים שהם (החוקים) הובאו קרוב לשלמות שכזו בחלוף הזמן ותחת כוחו ההטיבעי. בקרב הטוענים הן לזה והן לזו, נפוצה השמועה כי הפתרון הקרוגי כלל חלק לא זניח, הכרוך בקשירת שומר האש לקן-נמלי-אש במשך הלילה, לקח שפירושו היה "אש חשובה משני ערמונים". יש הטוענים כי נטיה טבעית כזו, אסור מתוקף ראשוניותה או התפתחותה, שתהיה מרוסנת בכל צורה וכי דווקא נטיה זו, היא המניעה את הנדנוד הקצבי של העולם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קל לדמיין, ואולי אפילו קרה פה ושם, אבל מסתבר שמבחינת ההתפ-תחות ההיסטורית זה לא התנהל ככה ברוב המקרים. ראשית, כבר טיעון ה"יד הנעלמה" והאגואיזם לא היה מתאים כל כך לחברות שיבטיות קדומות. לא רווח אישי חומרי היה האינטרס ההגיוני של אדם בחברה קדומה כזו, אלא פעמים דווקא נדיבות וחוסר אגואיזם. אני מזכיר לך שבניגוד לחברה המודרנית, חברות קדומות בדר"כ נפלו או קמו ביחד, העיקרון הפסיכולוגי הקפיטליסטי (פרוטסטנטי?) של כל אדם לעצמו והטוב בעיני אלוהים יינצח לא היה מתקבל על הדעת. אני מניח שאפשר אפילו להסיק את זה מסימולציות דילמת-אסיר או משהו כזה - בחברה מלוכדת של משתפי פעולה (וחברות ציידים קדומות היו כאלו משום שדרשו שיתוף פעולה בציד), אנוכיות פשוט איננה תכונה שמקנה יתרון הישרדותי. הסחר (והשוק בפרט, שהינו בעצם מוסד של סחר) התפתח בדר"כ מחוץ לכלכלה, אל מול זרים. חוקיו, באשר היו כאלו, נגעו תמיד בציד שנתפס "מחוץ לטריטוריה", או במשאבים שהובאו מחוץ לטריטוריה בה ישב השבט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא ידעתי שפתח תקוה היא אחד משמות הא-ל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |